פרקי דרבי אליעזר כ"ד:
שבע מעלות היו לו למגדל ממזרחו ושבע ממערבו. מעלים את הלבנים מכאן ויורדים מכאן. אם נפל אדם ומת לא היו שמים לבם אליו, ואם נפלה לבנה אחת היו יושבים ובוכים ואומרים: אוי לנו, אימתי תעלה אחרת תחתיה.
מלבי"ם:
ד"ה ודברים אחדים: "דברים" יפורש לפעמים דיבורים ולפעמים עניינים, כמו: ויעשו דברים רעים; שמימי נח עד העת ההיא היו חיי המשפחה בהשקט ולא רבו הצרכים והקניינים היו מועטים ושווים, שכל זה נכלל במילת "אחדים", כמו (בראשית כ"ז, מד) "וישבת עמו ימים אחדים", שפירושו מועטים...
אז עלה בלב הדור לעזוב דרך הקודם וחיי המשפחה, שזה נכלל במה שנאמר "בנסעם מקדם" – מן ההנהגה הקודמת, ורצו לכונן ממלכה גדולה ומלך בראשם מושל ממשל רב...
ד"ה ויאמרו: התחילו החדשות בבנות להם בתי חומה, תחת שעד עתה היו יושבים באהלים... וצימחה מחשבתם ראש ולענה לבנות עיר גדולה ולכונן ממלכה אדירה ובתוכו יבנו מגדל וראשו בשמים, שאז שכחו את ה'...
| 1. |
מהו לפי הנ"ל חטאם של בוני המגדל?
הסבר את הרעיון המובע בציורו של פרקי דר' אליעזר. |
| 2. |
באיזה כיוון מתפתחת האנושות מאדם עד אברהם לפי דברי המלבי"ם?
והשווה דברי המלבי"ם על בני למך (בראשית, ד' י"ט-כ"ה) שהובאו בגיליון תש"י, ודברי קאסוטו שם:
מלבי"ם:
הגם שקין ובניו יסדו עיר וקיבוץ מדיני ותיקנו נימוסים ומלאכות להנהגת החברה, בכל זאת אם לא התבונה תיתן קולה ואם לא יהיו האנשים בעלי יושר ואוהבי צדק בטבעם, לא יועילו הנימוסים, שאם יעמוד איש עריץ, יצחק לכל חוק ונימוס ויגזרו משפט וצדק...
קאסוטו, "מאדם עד נח" עמוד 130:
לאחר שהזכירה (התורה) החידושים שחידש קין ובניו בתרבות האנושית, מביאה היא את שירו של למך, המוכיח שעל יד ההתקדמות החומרית לא הייתה מורגשת התקדמות מוסרית. החמס היה שורר ובמעשי החמס היו אותם הדורות מתפארים, דווקא המידות המגונות השנואות בעיני ה' היו נחשבות למעלה בעיני בני אדם. במצב שכזה לא היה אפשר ששופט כל הארץ לא יעשה משפט.
כל ההישגים בתרבות החומרית אינם שווים כלום בלי המידות הטובות בדרכי המוסר... |
קאסוטו, בספרו מנח עד אברהם עמוד 158:
בסיפור קצר זה יש לפנינו דוגמא מפוארת של האמנות הספרותית המקראית: כולל הוא שתי פסקאות (שקאסוטו קורא להן בשני חלקי הפסוק ממשלי: "רבות מחשבות בלב איש", "ועצת ה' היא תקום"), שוות כמעט זו לזו בגדלן, ומקבילות זו לזו הקבלה ניגודית בצורתן ובתוכנן.
| 2. |
הבא דוגמאות לביטויים שבשני חלקי הסיפור המקבילים אלה לאלה בהקבלה ניגודית. |
פסוק ה'
"...אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם"
רש"י:
ד"ה בני האדם: אלא בני מי? שמא בני חמורים וגמלים? אלא בני אדם הראשון שכפה את הטובה ואמר "האשה אשר נתתה עמדי" - אף אלו כפו בטובה למרוד במי שהשפיעם טובה ומילטם מן המבול.
רד"ק:
ד"ה בני האדם: באמת בני האדם, שהולכים אחרי תאוות ליבם ולא יפנו אל מעשה האל, כי הוא ראה לישב הארץ ממזרח למערב והם חושבים לישב במקום אחד מן הארץ ולבטל רצון ה'.
| א. |
מה קשה לשניהם בפסוקנו? |
| ב. |
מה תיקן רד"ק באומרו "באמת בני אדם"? |
| 1. |
פסוק ד'
"פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ"
פסוק ח'
"וַיָּפֶץ ה' אֹתָם"
רש"י:
ד"ה ויפץ ה' אותם: בעולם הזה, מה שאמרו "פן נפוץ" - נתקיים עליהם. הוא שאמר שלמה (משלי י') מגורת רשע היא תבואנו.
והשווה רש"י, שמות א' י"ב:
ד"ה וכאשר יענו אותו: בכל מה שהם נותנין לב לענות כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ.
ד"ה כן ירבה: כן רבה וכן פרץ. ומדרשו: רוח הקודש אומרת כן אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה.
| א. |
מה הרעיון המשותף בשני המקומות, ומהו האמצעי הסגנוני שבו משתמשת התורה כדי להביע רעיון זה? |
| ב. |
על רעיון זה המבוטא ע"י אמצעי סגנוני זה מצביע רש"י גם במקום אחר בפרשתנו (בפרק ז'). היכן? | |
| 2. |
פסוק ז', רש"י:
ד"ה אשר לא ישמעו: זה שואל לבנה וזה מביא טיט, וזה עומד עליו ופוצע את מוחו.
| ב. |
היכן מצינו בתורה שימוש זה של "שמע"? | |
יחזקאל קויפמן בספרו "תולדות האמונה הישראלית" כרך שלישי, ספר ראשון עמודים 202-205 רואה בנבואות ישעיה פרק ב' (וכן פרק ל' כ"ה) השלמה לסיפור של פרקנו.
ואלה מקצת דבריו שם:
יום לה' צבאות ובו יפקוד "על כל גאה ורם" וישפיל כל "נשא". הוא יופיע "בהדר גאונו" וישפיל כל נשא בטבע; את ההרים הרמים, את העצים הגבוהים. ובייחוד יפקוד על מעשי גאוות האדם... ביום ההוא יבוא הקץ על האלילות... החזון הזה הוא מן הביטויים הנשגבים ביותר של האמונה הישראלית. הוא תופס את האלילות כגאווה אנושית, כהתנשאות האדם להיות שומר בעולם. החכמה היוצרת, שנתן האל לאדם, הייתה לו למכשול. האדם בונה ויוצר ומשתרר על היבשה ועל הים. ובבטחונו בכוחו הוא אף "עושה" לו "אלוהים". השתחווייתו למעשה ידיו היא השתחוויה לעצמו, לאדם – האל...
|
עבור על כל פרק ב' של ישעיה והסבר במה יש לראות בפרק זה בשני חלקיו (א'-ה'; ו'-כ"ב) קשר ואף השלמה לרעיון בפרקנו. |
