אירוח שלושת המלאכים

רלב"ג:

והנה התועלות המגיעות מזה הסיפור הם רבים. התועלת השלישי במידות: והוא ראוי למי שייטיב לאנשים שיראה להם שהוא מקבל טובה מהם, במה שיקבלו ממנו, לא שיתפאר על הטוב שייטיב להם, כי בזה מרוע התכונה, מה שלא יעלם, ולזה תמצא שאברהם הראה לאלו האנשים, שהם נותנים לו מתנה בבואם אל ביתו לקבל הטבתו.

מאין תוכל ללמוד את מה שהוא מוצא בפרשתנו ("שאברהם הראה... שהם נותנים לו מתנה...")?

התועלת הרביעי הוא במדות: והוא שראוי למיטיב שישתדל, שלא יכבד ענין הטבתו למקבל הטבתו, אבל ישלים הטבתו ביותר שלם ונאות שאפשר למקבל הטובה ממנו.
ולזה תמצא שאברהם לראותו שאלו האנשים היו מהירים ללכת לדרכם והגיע גם כן עת האוכל, מיהר לתקן המזון, ובחר המזון הנבחר אשר ישלם תיקונו בזמן מעט והוא העגל הרך. ולא הספיק לו שיבחרהו אחד מבני ביתו, אבל בחרו הוא בעצמו לרצותו שיהיה נבחר מה שיביא לפניהם; ושם לפניהם תחילה חמאה וחלב שיתחילו לאכול עד שישלם התיקון במזון אשר הכין להם, כדי שלא יכבד עליהם התעכבם שם ואחרם מזונם.

התועלת החמישי הוא: שראוי למי שיקרא האנשים שיקבלו טובה ממנו לומר מעט, כי בזה יסכימו יותר לקבל טובתו ולא יכבד עליהם, כי הרבה מה שיכבד על האדם לקבל ריבוי הטובה ממי שלא קיבל טוב ממנו. והנה מי שיאמר הרבה ירצה להחזיק טובה לעצמו מזולת שייטיב וזה מגונה מאד...

התועלת השביעי הוא במדות: והוא שאין ראוי לאדם שיסרב לגדול בקראו לו לאכול אבל ראוי לו שיסרב לקטן, וזה שראוי לכבד הגדולים ולהיות נדרש בקלות אל מה שישאלו. ועוד שהגדול כשיקרא אדם לקבל טובתו הוא מבואר, שאין קראו אליו כי אם לתכלית שיקבל זה ממנו, לא להחזיק טובה לעצמו, כי אין זה מחוק השלמים. ולזה ראוי שיסרב אדם לקטן בקראו אליו, ולא יקבל ממנו אם לא אחר ההפצר. וזה שכבר תמצא בהמון האנשים הרבה שיקראו לאדם להחזיק טובה לעצמם ולכבד האנשים, לא לכוונה שיקבל מהם; ואילו קיבל האדם מהם בקלות בקראם לו, יקרה להם צער במה שיטבו, כי לא נתכוונו לכך, וקבלו הטובה בזה האופן הוא בלתי ראוי...

התועלת השנים עשר הוא במדות: והוא שראוי לו לאדם שיוכיח אנשי ביתו בזולת כעס, אבל יהיה התוכחת בדרך שיקובל וכן ההקש בתוכחת שיהיה ממנו לשאר האנשים.
הלא תראה שכאשר הוכיח אברהם את שרה והתנצלה שלא צחקה, לא התפעל מזה אברהם כנגדה אבל אמר לה, שבאמת צחקה, שאין לה התנצלות על זה. ולא סופר שעשה אברהם כנגדה יותר מזה השיעור.

התועלת הארבעה עשר הוא בדעות: והוא שהשם כאשר ייעד הרע על ידי נביאו, אמנם יעשה זה לתכלית, שישמרו האנשים אשר היה להם הייעוד מהרע ההוא; ולזה תמצא ששם השם יתברך הסבה בשאיננו ראוי שיעלים מאברהם הודעת הרע אשר רצונו לעשות לאנשי סדום, בעבור התכונה אשר היתה בו, להשגיח בזולתו באופן שלם בדרך שידריכם אל השלמות, כי זה ממה שיביא אותו להשתדל בהצלת אלה האנשים כפי הראוי. ולולי כי כבר התבאר לאברהם מרוע תכונתם, שלא יתכן בהם שישובו ממעשיהם הרעים, היה קורא להם שישובו לה' וישוב מהם חרון אפו; אבל מפני שהתבאר לו, שלא ירפאו מחולי מדותיהם הפחותות, התפלל אל ה' יתברך וביקש ממנו להצילם בתכלית מה שהיה אפשר לו מן התפילה עליהם.