פרק ב' פסוק כ"ה
"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ"
| 1. |
רש"י:
ד"ה ולא יתבוששו: שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בין טוב לרע, ואע"פ שניתנה בו דעה לקרות שמות, לא ניתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע וידע מה בין טוב לרע.
ר' אליהו מזרחי:
לדברי רש"י הנ"ל: "טוב ורע" הם הנאה והמגונה, שעדיין לא אכלו מעץ הדעת שבו נכנס בהם יצר הרע , שהוא סיבת ההסתבכות לעניני ההמון ובמנהגותיהם הנקראים "טוב ורע" ולא ידעו להבחין בין טוב ורע, אע"פ שהיו יודעים להבחין בין אמת לשקר.
ר' מרדכי יפה בעל לבוש האורה, לדברי רש"י הנ"ל:
נראה לי דלא דק רש"י בלשונו, שאמר "לא היו יודעים דברי צניעות", כי ודאי היו יודעים כל שאר דברי צניעות ומוסרים, אבל הכוונה (=של רש"י), שלא היו צריכים לכך, כי אם אין יצר הרע, מה צריך לצניעות זה, כי בלא יצר הרע מה הפרש בין גילוי ערוה לגילוי הפנים או הידים, שהם כולם צריכים להוית האדם וקיומו הוא או קיום מינו? אלא שדיבר רש"י בהעברת לשון.
| א. |
האם יש סתירה בין דברי שני פרשני רש"י אלה? |
| ב. |
מפני איזו תפישה לא נכונה של דברי רש"י רצו שני פרשניו להצילנו? |
| ג. |
מה פירוש דברי לבוש האורה שדיבר רש"י "בהעברת לשון"? | |
| 2. |
אברבנאל:
...אמנם לפי הפשט אפשר לבאר הכתוב הזה, שהיתה אהבת האדם ואשתו כל כך, שהיו שניהם בעיניהם לבשר אחד, עד שהיו שניהם עירומים ולא יתבוששו, כי כמו שהאיש בהיותו יחידי לא יבוש מעצמו אע"פ שיהיה ערום, ככה להיות שניהם כאיש אחד ובשר אחד לא היו מתבוששים זה מזה לגודל אחדותם וצדקותם.
ואפשר לפרש עוד... כי הבושה בדברים כאלה אינה לפי הסכמת בני אדם, ובמקום שאין המנהג ללבוש, לא תיפול בושה בערום ולא חסרון.
| א. |
האם מסכים אברבנאל באחד משני פירושיו עם פירושי רש"י דלעיל? |
| ב. |
מה הרמזים בלשון הפסוקים לפירושו הראשון של אברבנאל? | |
פרק ג' פסוק א'
"וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם"
אור החיים:
צריך לדייק לאיזו סיבה הודיענו הכתוב כי הנחש היה ערום?
עוד נתתי לבי לתור הערמה אשר הערים בעניין, ולא ראיתי אלא דבר רשעות. אכן יתבאר העניין בהבין כוונת דבריו באומרו "אף כי אמר א-לוהים לא תאכלו מכל עץ הגן", שנראים דבריו כדברי הוללות (=טפשות וסתם דברים בדויים), אשר על כן קדם הכתוב להודיע כי הנחש היה ערום, כדי להתבונן באמריו שבהם השיג להסית ולהדיח...
והנה בא להודיע אותה ידיעה אחת, כי כיון שלא השיגה לאכול מעץ הדעת, יהיה הדבר בעיניה כאילו אינה אוכלת מכל עץ הגן. הכוונה בזה, כי כולן כאין נגדו (=בהשוואה לעץ הדעת) והיו כלא היו לגודל מעלתו וחשיבותו. והוא אומרו: "אף כי אמר ה' לא תאכלו מכל עץ הגן" – "יהיה בעיניך כאילו נצטוית על הכל". נתכוון בזה, להגדיל חשקה בו (=חשקה לאכול מעץ הדעת) ולהבזות כל תאוותיה בכל עצי הגן.
וזו המידה אשר מתנהג בה היצר הרע עם הנשמעים לו, שיסיר מהם תאוות ההיתר, וימאסנו בעיניהם ויגדיל בעיניהם תאוות האיסור עד אין כמוהו.
| 1. |
היכן מצאנו בתשובתה של חוה הוכחה לנכונות פירושו של בעל אור החיים, כי "נתכוון להמאיס בעיניה המותר ולהגדיל בעיניה תאוות האיסור עד אין כמוהו"? |
| 2. |
לשם מה הקדימה התורה והודיעה לנו איפוא – לפי פירושו - שהנחש היה ערום? |
פסוק ז'
"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם"
ד"ה ותפקחנה: לענין החכמה דיבר הכתוב ולא לענין ראיה ממש; וסוף המקרא מוכיח. |
| 1. |
מה קשה לרש"י בד"ה ותפקחנה? |
| 2. |
הרא"ם מקשה על דברי רש"י "לעניין החכמה דיבר הכתוב" שהרי רש"י עצמו אמר ב' כ"ה ד"ה ולא יתבוששו דמלכתחילה ניתנה בו דעה, שהרי ידע לקרות בשמות לבהמות ועופות, ומהי חכמה שנתווספה לו עתה?
והוא מיישב את קושיתו בדברי מדרש רבה י"ט (ו') "ותפקחנה עיני שניהם":
וכי סומים היו? ר' יודן בשם ר' יוחנן בן זכאי ור' ברכיה בשם ר"ע אמר: משל לעורוני (=בן עיר קטנה ואיש מסכן, ויש גרסא "משל לעורוני"= לעיור) שהיה עובר לפני חנות הזגג והיתה לפניו קופה מלאה כוסות ודייטרוטין (יוונית: כלי זכוכית) חרותים מגוש של זכוכית ונראים כמעשה רשת, והפשיל במקלו ושברן. עמד הזגג ותפשו ואמר לו: "ידענה דלית מהני מינך כלום (=שאין אני משתלם ממך מאומה, "מהני"= מתהני) אלא בוא ואראך כמה טובה אבדת!"
הסבר מה תשובה יש בדברי מדרש אלה לקושיתו של הרא"ם? | |
ד"ה וידעו כי ערומים הם: אף הסומא יודע כשהוא ערום, אלא מהו "וידעו כי ערומים הם"? מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו הימנה. |
| 3. |
מפרשי רש"י רובם ככולם מקשים על ד"ה וידעו וכו':
מה ראה רש"י לפרש "מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו...", ולמה לא יפרש ידיעתם כמו שפירש הוא עצמו לפסוק י"א שידעו בבושת שיש בעירום?
ומישבים כל אחד לפי דרכו.
התוכל לישב קושיה זו? | |
פסוק י"א
"מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה"
ד"ה מי הגיד לך: מאין לך לדעת מה בושת יש בעומד ערום? |
| 4. |
מה הקושי שמישבו רש"י בד"ה מי הגיד לך? |
| 5. |
מה ראה לשנות לשון הכתוב "מי הגיד" ל"מניין לך לדעת"? |
| 6. |
בעל גור אריה, מקשה:
ולמה לא פירש "מי הגיד לך - שערום אתה מן המצוה" כמו שפירש לגבי פסוק ז'?
ישב קושיתו ! | |
פסוק ז'
"וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם"
שד"ל:
אין תחילת הוראת עירום של העדר הבגדים אלא על גילוי מה שראוי להכסות. (ועיין מה שכתבתי בבכורי העתים תקפ"ז).
(ועיין עלון ההדרכה!)
והנה אחר אכלם מן העץ התבוששו מגילוי גופם, והבינו שראוי שיתכסו.
| 1. |
מה הביאו לפרש מילת עירום שלא כפי שרגיל לפרשה? |
| 2. |
המסכים שד"ל עם דברי רש"י דלעיל או לא? |
