מצוות השמיטה
ויקרא פרק כה, פסוקים א - ז
עיין גם גיליון בהר-בחקותי תש"ה!
| א. | מה ענין שמיטה אצל הר סיני |
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר"
ספרא:
מה עניין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני – אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.
1. |
הביטוי "מה עניין שמיטה אצל הר סיני" הפך ניב רגיל בשפת הדיבור. הסבר מהו ההבדל בין הוראת המילים האלה כאן במקורן לבין הוראתן בשפת הדיבור. |
| 2. |
מקשים מפרשים: מפרשתנו ראיה שדקדוקיה של שמיטה נאמרו בסיני – אולם מהיכן ראיה שכללותיה נאמרו בסיני? ענה לשאלתם! |
| ב. | "שש שנים תזרע שדך" |
"שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ"
ד"ה שש שנים תזרע שדך: דרך הכתוב לומר כך (שמות כ'): "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (שמות כ"ג) "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי...";
ועל דעת רבותינו – "שש שנים תזרע שדך" – ולא בשביעית, והוא "לאו הבא מכלל עשה"* שהוא "עשה"; ונמצא הזורע בשביעית עובר בעשה זה ובלא תעשה.
ומדרש אגדה: ר' ישמעאל: כשישראל עושין רצונו של מקום עושין שמיטה אחת בשבוע אחד, שנאמר "שש שנים תזרע שדך", וכשאין עושין רצונו של מקום עושין ד' שמיטין בשבוע אחד. כיצד? נרה שנה וזורעה שנה. נרה שנה וזורעה שנה, נמצאו ארבעה שמיטין בשבוע אחד.
1. |
מה קשה לרמב"ן בפסוקנו? |
| 2. |
מהו 'דרך הכתוב' שבו פותח הרמב"ן דבריו? תן דוגמא נוספת בתורה לדרך הכתוב הזו. |
3. |
מה בין פירושו הראשון של הרמב"ן לבין פירושו השלישי (על דעת ר' ישמעאל) בפירוש לשון עתיד ל"תזרע"? |
| 4. |
כיצד מישב הרמב"ן את קושייתנו בפירושו השני "על דרך רבותינו"? |
------------------------------------------------------------------------------------
הערה: להבנת ענין "לאו הבא מכלל עשה שהוא עשה" עיין דברי הרמב"ן דברים ט"ו ג' ד"ה את הנכרי תגוש.
| ג. | בטעם מצות שמיטה |
מורה נבוכים, חלק ג' פרק ל"ט:
ואמנם כל המצוות אשר ספרנום בהלכות שמיטה ויובל מהם לחמלה של בני אדם והרחבה לבני אדם כולם, כמו שאמרו "ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה" (שמות כ"ג) ושתוסיף הארץ תבואתה והתחזקה בעמדה שמיטה...
עקדת יצחק, שער ס"ט
... וחז"ל אמרו (פרקי אבות פרק ה') "גלות באה לעולם על... ועל שמיטת הארץ". ויש לתמוה למה תהיה כזאת על חטא כזה? ... ואם השביתה ההיא תהיה לצורך עבודת האדמה כמנהג עובדיה שמשביתין אותה קצת שנים, כדי שתחליף כח להוסיף על תבואתה, ...אם יחדלו מעשות שמיטה... מיעוט פירותיהם יהיה ענשם, ולמה יגלו מעליה בעונש זה?!
אין זאת רק כי בנפשנו דבר לגלות את אזנינו ולהעיר את לבנו בהציב לנו ציונים גדולים ונוראים, לפקוח עינים עיורות השקועות בדמיוני העולם, כזבין והבלין, המוכרים אותה (= את נפשם) לצמיתות לעבוד את האדמה עבודת אדמה ועבודת משא צמד פרדים; והלא המה קיבלו עליהם לעבוד אלוהים מאהבה. והנה לשלוח מבית כלא יושבי חשך ולהוציא ממסגר אסירי התאוות האחוזים בחבלי הבלי זמנם, שם לנו נרות מאירים ופתח לנו חלונות שקופים והציב לעינינו סימנים מובהקים במניני המשך זמננו, ימינו, שבועותינו, ושנותינו אשר לא נוכל להתעלם מהם, כי אם בשגעון ובעיורון.... כי הנה עבודת ששת ימים ושביתת השביעי היא עדות נאמנה שהעולם נברא ברצון הבורא, ...והנה זה יהיה אות ומופת מוחלט לאמתת מציאותו... והרי זאת היא האמונה הראשונה המחויבת לכל בעל דת...
העניין השני.. כי במספר שבע שני העבודה ושביתת השביעיות העיר את לבנו, כי לא שולחנו הנה להיות עבדים נמכרים לאדמה, כי אם לתכלית אחר נכבד ונפלא ממנו, ושלא נתכוון בעבודתה רק לכדי צורך אוכל נפש ושאר הסיפוקים, בעוד שעלינו להשתדל בהשגת התכלית העליון; וזאת היא כוונת מתנת הארץ הזאת אל זאת האדמה, שכניסתן לארץ אינה להשתעבד לה ולעבודתה להוציא תועלתיה וליצור פירותיה לקבוץ אותם על יד, כדי להתעשר בהם, כמו שהיא כוונת כל העמים בארצותם (בראשית ל"ו) "וישבו בארץ ויסחרו אותה והארץ הנה רחבת ידים לפניכם" רק הכוונה כדי שיעמדו על עצמם וידרשו שלמותם, כפי רצון בוראם, ובין כך יסתפקו מאשר יצטרכו לכדי חיותם.
ולקיים ולחזק זה העניין ההכרחי להם, נכתב ונמסר בידם לסימן גדול, שיעבדו אותה שש שנים וישמטוה בשביעית, כדי שיוודע להם, כי לא בכח עבודת האדמה יגבר איש, אבל שעבודתם הוא דבר ששובתין ממנה לשם ה'. כמו שפירש ואמר "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך" – כדי שיוודע לך שאין המכוון לך מעבודתה רק מה שיצטרך לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך, שהם אביוני העם, והיותר מזה ראוי להחרימו ולתתו מאכל לבהמת השדה ולחית הארץ.
בטעם מצוה זו יש דעות חלוקות, כי רבים אומרים שהטעם הוא שתשבות הארץ כדי שתוסיף תת כוחה לזורע ולזה נטה הרב המורה, ורבים חולקים עליו... ...ובעקדה נתן טעם אחר ואמר שתכלית מצוה זו לזכר חידוש העולם, וגם זה רחוק מכליותי, כי הוא דומה "ליהודה ועוד לקרא", כי יום השבת התמידי בכל שבוע בא לזכר חידוש העולם, ואם הוא לא יועיל, מה יושיענו זה הבא לעתים רחוקות?
...אומר אני שטעם מצוה זו הוא להשריש את ישראל במידת האמונה והבטחון בה', כי חשש הקב"ה פן בבואם אל הארץ יתעסקו בעבדות האדמה על המנהג הטבעי, וכאשר כביר מצאה ידם, ישכחו את ה' ויסירו בטחונם ממנו, ויחשבו שהארץ שלהם היא והם הבעלים ואין זולתם.
על כך הוציאם ה' מן המנהג הטבעי לגמרי, כי בשש שנים דרך האומות לעשות שתי שנים זרע ושנה אחת בור, כדי שלא להכחיש כוחה, והקב"ה אמר "שש שנים תזרע" מדי שנה בשנה ואני מבטיחך להוסיף כחה שלא תכחיש... תדע כי לי הארץ, ועל ידי כך יהיו עיניך נשואות אל ה'...
ועל ידי זה יאמינו כי כולם אינם רק אריסים בקרקע והקב"ה בעל השדה.
1. |
הסבר את המקומות המסומנים בקו. |
2. |
מהן טענות בעל העקדה נגד "הטעם החקלאי" של מצות שמיטה. |
3. |
התוכל למצוא טענות נוספות נגד דעה זו – אף מלשון הכתוב עצמו? |
4. |
הסבר את הטעם השני הניתן לשמיטה בספר עקדת יצחק! היכן מצינו רעיון זה בתורה עצמה? |
5. |
מה בין טעמו של בעל כלי יקר לבין טעמו השני של בעל העקדה? |
| ד. | שאלות בדברי ראב"ע |
1) פסוק א' ד"ה בהר סיני: אין מוקדם ומאוחר בתורה. וזו הפרשה קודם ויקרא, וכל הפרשיות שהם אחריו, כי הדיבור בהר סיני, ועתה כרת הברית הכתובה בפרשת "ואלה המשפטים". והזכירה במקום הזה לחבר תנאי הארץ וכאשר אמר על העריות כי בעבורם תקיא הארץ אותם, כן אמר בפרשת בחוקותי על שבתות הארץ, והזכיר בתחילה שבתותיה. |
| |||||||||
2) פסוק ב' ד"ה ושבתה הארץ שבת לה': מצוה על ישראלי, שלא יעזוב גר לזרוע שנת השבת, כאשר לא נעזבנו לעשות מלאכה בשבת, כי הוא ברשותנו. |
| |||||||||
3) פסוק ג' ד"ה את תבואתה: שב אל הארץ הנזכרת בפסוק הראשון. |
|
