גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

האשה הכושית

ב.

ההסבר הפסיכולוגי לחטא מרים

פרשת בהעלותך
שנת תשט"ו

דברי מרים ואהרן במשה

במדבר פרק יב

א.  האשה הכושית

פסוק א'

"וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח"

תרגום אונקלוס:

ומלילת מרים ואהרן במשה על עיסק אתתה שפירתא דנסיב, ארי אתתה שפירתא דנסיב – רחיק!

רש"י,

פסוק א':

ד"ה ותדבר:  (ספרי) אין דיבור בכל מקום אלא לשון קשה וכן הוא אומר (בראשית מ"ב) דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. ואין אמירה בכל מקום אלא לשון תחנונים וכן הוא אומר (בראשית י"ט) ויאמר אל נא אחי תרעו (במדבר יב) ויאמר שמעו נא דברי - כל נא לשון בקשה.

ד"ה ותדבר מרים ואהרן: (ספרי) היא פתחה בדיבור תחילה לפיכך הקדימה הכתוב תחילה. ומנין היתה יודעת מרים שפירש משה מן האשה? רבי נתן אומר: מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה, כיון ששמעה צפורה אמרה אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני. ומשם ידעה מרים והגידה לאהרן. ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו כך נענשה קל וחומר למספר בגנותו של חברו.

ד"ה האשה הכשית: (שם) מגיד שהכל מודים ביפיה כשם שהכל מודים בשחרותו של כושי.

ד"ה כושית: בגימטריה יפת מראה.

ד"ה על אדות האשה: על אודות גירושיה.

ד"ה כי אשה כשית לקח: מה תלמוד לומר? אלא יש לך אשה נאה ביפיה ואינה נאה במעשיה במעשיה ולא ביפיה, אבל זאת נאה בכל.

ד"ה האשה הכשית: על שם נויה נקראת כושית כאדם הקורא את בנו נאה כושי כדי שלא תשלוט בו עין רעה.

ד"ה כי אשה כשית לקח: ועתה גרשה.

פסוק ב'

ד"ה הרק אך: עמו לבדו דבר ה'.

ד"ה הלא גם בנו דבר: ולא פירשנו מדרך ארץ.

ראב"ע,     

פסוק א':

ד"ה ותדבר מרים: היא דיברה גם אהרן הסכים או החריש על כן נענש. וטעם ותדבר- עם בי"ת דרך גנאי כמו וידבר העם באלהים גם ימצא לשבח גם בדרך נבואה. יש אומרים כי משה מלך על כוש ולקח כושית. והמתרגם אמר שפירתא וטעמו לשון כבוד כאשר יקראו הישמעאלים לזפת הלבן גם אנחנו נקרא העיוור סגי נהור. והנה לא יתכן שנקרא שם שהוא לשבח להפכו לגנאי. ויש אומרים כי כוש בן ימיני הוא שאול. וכן הלא כבני כושיים וכבר פירשתיו.
והישר בעיני שזו הכושית היא ציפורה כי היא מדיינית, ומדיינים הם ישמעאלים והם דרים באהלים. וכן כתוב ירגזון יריעות ארץ מדין. ובעבור חום השמש אין להם לבן כלל, וציפורה היתה שחורה ודומה לכושית.
וטעם כי אשה כושית לקח: זה הדיבור שדיברה מרים. ומה נכבד דברי קדמונינו שאמרו על הזקנים אשריהם ואוי לנשיהם והנה חשדו משה כי לא נמנע לשכב עם ציפורה רק בעבור שאיננה יפה.

פסוק ב':

ד"ה ויאמרו הרק אך במשה: הביאה ראיה כי לא עשה זה לקדושת השם, כי הם היו נביאים ואין המשכב אסור להם.

ד"ה הרק אך: והאחד יספיק רק הוא דרך צחות כמו המבלי אין קברים.

ד"ה וישמע ה': ואם דברו בסתר.

אברבנאל:

ותדבר מרים: ... על אודות האשה הכושית אשר לקח: רוצה לומר, העלבון אשר היה עושה משה לאשתו בהיפרדו ממנה. ואמרו, כי אם היה עושה כך להיות ציפורה שחורה ככושית, הנה כשנשא אותה כבר הייתה כושית – היהפוך כושי עורו? – ועם כל זה לקחה והוליד ממנה בנים? ואם כן – מה ראה עתה שנפרד ממנה? – וכן אמרו שאם נפרד ממנה מפני צורך הנבואה – "הרק אך במשה דבר ה', הלא גם בנו דבר" ולא נפרדנו אנו מזה – מהיותנו נביאים, ולמה אם כן נפרד משה מאשתו מפני נבואתו, הלא גם בנו דבר ה' וישמע ה' את דברינו ואם אנו מדברים אליו וה' שומע את קולנו מבלי הפרדה זו – למה זה נפרד משה מאשתו?

ר' יוסף אבן כספי, משנה כסף (צרפת 1280- 1340):

ד"ה על אודות האשה הכשית אשר לקח: אמר יוסף: מפליא אני על הקדמונים, שלמים הם כולם ממני, לא אגיע לפרסת כף רגלם, איך נפל לעולם בדמיונם, שיפרשו דבר מן התורה, הפך מה שכתוב, אם כשיחליפן שם אל שם הפכי לו או יוסיפו מילות הפכיות, וזה כי ידוע מה שפירש בזה אונקלוס – ואמר רבנו משה (הרמב"ם): "אונקלוס הגר חכם גדול היה" (כן כתב הרמב"ם במורה נבוכים מאמר א' פרק כ"ח) – ומאין לו לפרש "כושית" = יפה, שהם הפכים כשחור ולבן? ועוד: מאין לו להוסיף מילות הפכיות, אחר "כי אשה כשית לקח" כאילו כתוב בתורה "כי אשה כשית שלקח, עזב או הרחיק"?? ואם הייתה זאת כוונת נותן התורה, למה לא כתב כן? ולמה כתב היפוכו? ועוד: מי התיר לנו לעשות זה? מדוע אונקלוס כוחו גדול לעשות זה? או חכמי התלמוד או אבן עזרא שכולם הסכימו בזה, ומדוע לא נעשה כן אנחנו, ואיש הישר בעיניו יעשה? עד שנחליף "ואהבת את ה' אלוקיך" באמרנו – חלילה! – ושנאת את ה' או ואת אשר אהב ה' תשנאהו?
ואם תאמר: משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע והודיעו על פה, שכן פירוש זה הפסוק, התשובה: נשוב אל הטענה הראשונה: למה לא נכתב בכתב כמו שהוא הענין, ולא לכתוב מילה שהכוונה בה ההפך, היקָרא פירוש – המרת המילות הפך בהפך?! אבל יקָרא פירוש – כשיפורשו המילות כמשמען איך שיפורשו, כמו שפירשו (שמות ל"ה, ג') "לא תבערו אש בכל משבתיכם"; (ויקרא י"ט) "לא תאכלו על הדם" בפירושים עמוקים, יהיה הכתוב סובל להם, כל שכן שאין בהם הפכות, אבל זולת זה (כלומר: פירוש שאינו מתחשב במשמעות המילה) יקרא תמורה, והפכות ומחיקה, ונסיחה ונתיצה, וזה בכל לשון שאתה שומע. ומדוע לא נאמר, כי אמרו (דברים ד' כ') "ואתכם לקח ה'" – פירושם – עזב? וכן (שמות י"ב, ד'): "ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו" – ועזב הוא ושכנו? – מה יתרון לנו בין זה וזה?
חי ה', נשגבה בעיני זאת הדרך המוסכמת מכל הקדמונים עמודי עולם והאמונה והחיזוק לתורת משה – לא אוכל לה. חלילה לי מעשות כדבר הזה, או אעזוב לגמרי תורת משה ואאמין בתורה חדשה חלילה כבר נעשית, או אעשה גם אני כמו שיעשו אלה, חס ושלום!
לכן אני אומר, כי פירוש מה שכתוב כאן לפי המובן ביאור הכרחי מלשון העברי, כי "כושית" היא אשה מארץ כוש, ופירוש "כי אשה כושית לקח" – החזיק, כי כן פירוש הלמ"ד והקו"ף והחי"ת (= לקח) והפך זה שרש העי"ן והזי"ן והבי"ת (= עזב). וכל זה הסכמת הלשון.
והיה הענין כן: כי משה אחרי נשאו ציפורה לקח אשה כושית על ציפורה, לסיבה שידע הוא, עליו השלום, ואין לשאול טעמים בפעולותיו, כי בוודאי מחכמה עשה זה, והנה לא ידענו הזמן המוגבל שנשא אותה אם עתה בנסעם, אם לפני כן זמן מה, כי לא נזכר בתורה עדיין, כי גם לא נכתבו בתורה כמה עניינים אז; אבל בעבור שלא נזכר הדבר עד עתה, בעבור שלא ניבהל באמרו "על אודות האשה הכושית אשר לקח" – בעבור שלא שמענו זה מעולם – אמר מיד "כי אשה כושית לקח", כאילו אמר: דעו, שאשה כושית לקח, ואם לא נזכרה עדיין, ועליה דיברו אלה (אהרן ומרים); כי בעבור העלם מהם סיבת זאת ההוספה בלקיחת האשה הזאת, ... לכן דיברו על משה בהוסיפו אשה על אשה... ועניין אמרם "הרק אך במשה דבר..." שלא דנו למשה מצד יתרון חכמה עליהם, עד שנעלם מהם מה שגלוי למשה, רצוני: סיבת הוספת אישה על אשתו, או סוד החכמה בהוספה זו, ולא אמרו: "הוא ידע מה יעשה, ואם דבר ריק הוא – ממנו הוא ריק", אבל השוו עצמם לו בכלל, בעבור שהיו שווים בנבואה, ולא הביטו אל ששוויָם לא היה במין קרוב, אבל היה בסוג גס רחוק מאוד, כמו שהודיעו ה' אחר כך.
ואוסיף בזה הערה: כי ידוע כי תורתנו השלימה נמשכת אל שלימות הטבע, ולכן לא נצטווינו שנתנגד ונעיק לפעולות הטבע, אבל נתנהג בהכרחי, ולכן לא נצטווינו בפרישות מאישה, כי המעשה ההוא הכרחי בטבע שלנו... ... ואם משה רבנו עליו השלום היה פורש לגמרי מאישה, כמו שאמרו הקדמונים, לא היה משה האיש המשובח בזמן מעולם ועד עולם, וחז"ל אמרו (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" ושלמות פעולותיו הטבעיות לא חלשו בהיותו בן שמונים, ואף לא בהיותו בן מאה, כי אברהם, כשהיה למטה ממנו, הוליד בן מאה, אם כן אין לשפוט עליו שיהיה פורש מאישה, כי איננו צעיר דורש (Franziskanus-minor) או אגוסטי (נזיר ממסדר Augustinus) או כרמלי (נזיר ממסדר על שם הר הכרמל). ואף לא נפלא אם לקח שתי נשים, כי אברהם אבינו הראשון לקח שתי נשים, ויעקב ארבע, ומעשה אבות יעשו הבנים, ואיך נהיה אנחנו סכלים מכל סכלים, עד שנחשוב במעשיו ובדעותיו, אין לנו רק שנבוש וניכלם מעצמנו ונאמר: הוא ידע מה יעשה...

1.

מהי האשמה שבה האשימו מרים ואהרן את משה, לדעת שלושת המפרשים הראשונים?

2.

במה נוטה אברבנאל מדעת שני הראשונים, ובכלל ממשמעות הפסוקים?

3.

מה אילצו לאברבנאל לפרש כפי שפירש?

4.

מהי טענתו העיקרית של אבן כספי נגד דעת רש"י וראב"ע?

5.

מה היה חטאם של מרים ואהרן לפי דעתו?

6.

מהו הקשר בין פסוק א' לבין פסוק ב' לפי הפירושים הנ"ל?

7.

הסבר את המשפטים המסומנים בקו בדברי אבן כספי.
(הערה: לדבריו על הפסוק "לא תאכלו על הדם" עיינו גיליון אחרי מות-קדשים תש"ה שאלה ב').

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר