פרשת תולדות
שנת תשט"ז
הבכורה
בראשית פרק כה, פסוקים יט - לד
זהר דף קל"ט:
זמנא חדא הוה יתיב ר' שמעון ושאר חברייא, עאל קמיה ר' אלעזר בריה. אמרו ליה לר' שמעון: מילתא רבתא בעינן למבעי קמך בענייניהן דיעקב ועשו: איך לא בעי יעקב למיהב לעשו תבשיל דטלופחין עד דזבין ליה בכירותא דיליה, ועוד דאמר עשו ליצחק אבוהי "ויעקבני זה פעמיים"? אמר לון ר' שמעון: בהדין שעתא אתון חייבין לקבל מלקות, דהאמנתון לפתגמי דעשו ושקרתון לפתגמי דיעקב. דהא קרא אסהד עליה "ויעקב איש תם", ותו כתיב (מיכה ז' כ'): "תתן אמת ליעקב", אלא כך הוא ענייניה דיעקב עם עשו. בגין דעשו הות סני לבכירותא בקדימתא, והוה בעי מיני דיעקב דליסבה ליה אפילו בלא כסף: הדא הוא דכתיב "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה".
(תרגום: פעם אחת היו ר' שמעון וחבריו מסובים, נכנס לפניו ר' אלעזר בנו: אמרו לו לר' שמעון: דבר גדול יש לנו לשאלך בעניין יעקב ועשו: איך לא רצה יעקב לתת לעשו נזיד עדשים עד שלא מכר לו את בכורתו? ולא זו בלבד אלא שעשו אמר: "ויעקבני זה פעמיים"? אמר להם: כעת ראויים אתם לספוג מלקות, שאתם מאמינים לדברי עשו ומכחישים דברי יעקב, שהכתוב מעיד עליו "ויעקב איש תם" ועוד כתוב "תתן אמת ליעקב"! אלא כך עניין יעקב ועשו: עשו שנא את הבכורה מראש והיה מבקש מיעקב שיקחה ממנו אפילו בלי מחיר, כמו שכתוב "ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשו את הבכורה").
| 1. |
מהו מושג הבכורה לפי דברי הזוהר? |
| 2. |
מי ממפרשינו קרוב בהשקפתו על הבכורה לדעה זו? |

| 3. |
התוכל להביא ראייה מלשון הכתוב לדעת הזוהר, שלא חיכה יעקב בנתינת נזיד העדשים לעשו עד שימכור לו זה את בכורתו? |
1) פסוק כ'
ד"ה בת בתואל מפדן ארם אחות לבן: וכי עדיין לא נכתב שהיא בת בתואל ואחות לבן מפדן ארם? אלא להגיד שבחה, שהייתה בת רשע ואחות רשע, ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם. |
| א. |
השווה דבריו כאן לדבריו:
דברים א' ד':
ד"ה סיחון אשר ישב בחשבון: אילו לא היה סיחון קשה, והיה שרוי בחשבון היה קשה שהמדינה קשה, ואילו היתה עיר אחרת וסיחון שרוי בתוכה היתה קשה שהמלך קשה על אחת כמה וכמה שהמלך קשה והמדינה קשה.
במדבר כ"ב י':
ד"ה בלק בן ציפור: אף על פי שאיני חשוב בעיניך, חשוב אני בעיני המלכים.
מהי דרכו של רש"י ליישב קשיים ממין זה? |
|
2) פסוק כ"א
ד"ה ויעתר: הרבה והפציר בתפילה.
ד"ה ויעתר לו: נתפצר ונתפייס ונתפתה לו. ואומר אני כל לשון "עתר" לשון הפצרה וריבוי הוא וכן (יחזקאל ח' א') "ועתר ענן הקטרת" – מרבית עליית העשן. וכן (יחזקאל ל"ה) "העתרתם עלי דבריכם" וכן (משלי כ"ז ו') "ונעתרות נשיקות שונא" – דומות למרובות והינם למשא. |

| א. |
למה תרגמו רש"י בשני פעלים "הרבה והפציר", והרי לפי פירושו הוא – אין עתר אלא לשון ריבוי? |

| ב. |
ולמה פירש ויעתר (ע' בקמץ ת' בסגול) בשלושה לשונות נתפצר ונתפייס ונתפתה לו? |

| ג. |
למה הוסיף רש"י דבריו "ואומר אני כל לשון..." מה צורך בזה? |
| ד. |
למה פירש הפסוק במשלי לא "מרובות נשיקות שונא" אלא "דומות למרובות"? | |
3) פסוק כ"ב
ד"ה ויתרוצצו: רבותינו דרשוהו לשון ריצה, כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב אץ ומפרכס לצאת – עוברת על פתח עבודת כוכבים – עשו מפרכס לצאת. |
|
4) פסוק כ"ב
ד"ה ותלך לדרש את ה': לבית מדרשו של שם. |
|
בעל באר יצחק, על רש"י שואל:
מניין לו שאינו לשון תפילה שלא על ידי נביא, כמו שנאמר (ישעיה) "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב" ומה ראייה מלשון הכתוב לפירושו?
ענה לשאלתו! | |
5) פסוק כ"ג
ד"ה שני גיים בבטנך: גיים כתיב, כמו "גאים" – זה אנטוגינוס ורבי, שלא פסקו מעל שולחנם לא צנון ולא חזרת לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. |

|
מה ראה הדרש לדרוש פסוקנו על שני אישים בודדים ולא לפרשו כמשמעו – על שני עמים, ולמה בחר דווקא בשני אישים אלה? | |
6) פסוק כ"ג
ד"ה ממעיך יפרדו: מן המעיים נפרדים – זה לרשעו וזה לתומו. |

| ב. |
במה סוטה כאן מפירושו לפי פשוטו, ומה אילצו לפרש כך?
(שים לב: כיצד יפרש כאן את "מ" של "ממעיך"?) | |
7) פסוק כ"ג
ד"ה מלאום יאמץ: לא ישוו בגדולה. כשזה קם – זה נופל. וכן הוא אומר (יחזקאל כ"ו ב') "אמלאה החרבה" – לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים. |

| א. |
מה קשה לו? |

| ב. |
במה סוטה רש"י כאן מן הפירוש שרגילים לפרשו? |

| ג. |
כיצד מפרש רש"י כאן את "מ" של "מלאום"? | |
8) פסוק כ"ז
ד"ה יודע ציד: לצוד ולרמות את אביו בפיו, ושואלו: "אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן?" כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות. |
| א. |
מה דחקו לרש"י לפרשו כך?
ולמה לא יפרשו כמשמעו, והרי מכ"ז ג' נראה שהוא כמשמעו? |

| ב. |
והשווה דבריו כאן לדבריו כ"ז ג' ד"ה וצודה לי. לכאורה נראה שדברי רש"י שם סותרין דבריו כאן – מהי הסתירה, ומהו יישובה? | |
פסוק כ"ג
"וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר"
ראב"ע:
ד"ה ורב הוא הפועל, וכן (מלאכי א' ו') "בן יכבד אב" ועוד אפרש זה הפסוק.
(כוונתו לכ"ז מ' ד"ה כאשר תריד החל מן ויש אומרים איך אמר ה' "ורב יעבד צעיר"?)
אברבנאל:
אמנם בא הכתוב בלשון בלתי מוכרת, שפעמים ייראה ממנו שהרב עובד לצעיר ופעמים יובן ממנו שלרב יעבוד הצעיר. להודיע שכן יהיה, כי בהיות ישראל "רד עם אל ועם קדושים נאמן" (המליצה שאולה מהושע י"ב א') עשו הרב יעבוד לצעיר יעקב, וכאשר ישראל ישפל בחטאו – תרגז הארץ תחת עבד כי ימלוך.
| 2. |
במה שונה אברבנאל מפירושו של הראב"ע ומה הכריחו לפרש כך? |