סיפורי אליעזר

בפסוקים ל"ב–מ"ח חוזר עבד אברהם ומספר בפירוט את כל אשר סופר לנו בפסוקים א'–כ"ו.

והשווה פסוק ס"ו:

"וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה"

השווה:

פסוק ל"ב

"וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ"

פסוק נ"ד

"וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ הוּא וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ"

להבנת ההבדל עיין בראשית י"ג א'-ה':

"וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה...
... וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים"

ועיין במדבר כ"ב:

"קוּם לֵךְ אִתָּם" (פסוק כ')
"וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב" (פסוק כ"א)
"לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים" (פסוק ל"ה)

פסוק נ'

"מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב"

רש"י:

ד"ה לא נוכל דבר אליך: למאן בדבר הזה לא ע"י תשובת דבר רע ולא ע"י תשובת דבר הגון וניכר, לפי שמה' יצא הדבר, לפי דבריך, שזמנה לך.

רשב"ם:

ד"ה לא נוכל דבר אליך רע או טוב: לא הסתירה ולא הבנין תלוי ברצוננו, כי על כרחנו – רוצים ולא רוצים – כי הקב"ה עשה שהיכולת בידו.

 פסוק ס"ז

"וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ"

רש"י:

ד"ה האהלה שרה אמו: ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו. שכל זמן ששרה קיימת, היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת וברכה מצויה בעיסה וענן קשור על האהל, ומשמתה – פסקו, וכשבאה רבקה - חזרו.

ראב"ע:

האהלה שרה אמו: דרך קצרה – האהלה, אהל שרה אמו. וכן (דברי הימים ב' ט"ו) "והנבואה עודד הנביא"; (תהילים מ"ח ז') "כסאך אלוקים".

פסוק ל"ב

"וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים
וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים וּמַיִם לִרְחֹץ רַגְלָיו וְרַגְלֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ"

תרגום יונתן:

ועל גברא לביתא ושרי זממי גמליא ויהב לבן תיבנא ואספתא לגמליא....

רש"י:   

ד"ה ויפתח: התיר זמם שלהם שהיה סותם את פיהם שלא ירעו בדרך בשדות אחרים.

רמב"ן: 

אליעזר הוא האיש הבא ויפתח הגמלים יחזור אל לבן שעשה עם אורחיו דרך מוסר ופתח גמליהם ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ הרגלים רגלי אליעזר ורגלי האנשים אשר אתו. כי רחוק הוא שהיה אליעזר הוא הנותן מים לרחוץ רגליו ורגלי אנשיו...

אברבנאל:

וכן היה שבא האיש הביתה רומז לאליעזר, ואומרו ויפתח הגמלים רומז ללבן, כי הוא אשר נתן תבן ומספוא לגמלים ומים לרחוץ רגלי האנשים... הפסוק אם כן הוא חלוק: ויבא האיש הביתה - הוא אליעזר, ויפתח הגמלים - הוא לבן.

היידנהיים:

ויבא האיש - ויכנס, וכן תרגום אונקלוס: ויעל, ולא ואתא.

ויפתח - התיר חבישתם.

ויתן - הנותן, והיינו מי שבידו ליתן והוא לבן ולשון קצר הוא.

מלבי"ם:  

וסיפר צדקתו: 1) שהיה הגמלים זמומים שלא לרעות בשדה אחרים, 2) שלא אכל ואף לא רחץ רגליו עד שפתח הגמלים ונתן לפניהם לאכול, כמה שנאמר אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו.

שד"ל:

ויפתח - אליעזר, כן נראה דעת בעל הטעמים, וכן נכון, כי אין ראוי לזרים לשלוח יד במשא.

בובר רוזנצוויג:

So kam der Mann ins Haus
 Er sattelte die Kamele ab
. Der andere brachte Stroh und Futter den Kamelen