הכנות יעקב לפגישה עם עשו

1.

פסוק ה': ד"ה גרתי: לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכת אבי שברכני (בראשית כ"ז) "הוה גביר לאחיך", שהרי לא נתקיימה בי. ד"א: גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים. א. מה קשה לו בפסוקנו? ב. בשתי דרכים מנוגדות מיישב רש"י את הקושי הנ"ל. הסבר, מהו הניגוד בין הפשט לדרש? ג. משכיל לדוד לר' דוד פארדו על רש"י, מקשה: היאך היה רוצה להוכיח מזה שלא נתקיימה הברכה, הרי יצחק לא אמר לו אלא: "הוה גביר לאחיך", ולא אמר "גביר לכולי עלמא"? ישב קושיתו. ד.  על דברי הד"א מקשה ר' נתן שפירא בספרו אמרי שפר על רש"י: למה לו להודיע לעשו זה, ששמר המצוות? והוא מישב קושיתו מדברי רש"י בפרשת תולדות. מצא את דברי רש"י שמהם ישוב הקושיה!

2.

פסוק ז': ד"ה באנו אל אחיך אל עשו: שהיית אומר אחי הוא, אבל הוא נוהג עמך כעשו הרשע, עודנו בשנאתו. פסוק י"ב: ד"ה מיד אחי מיד עשו: מיד אחי שאין נוהג עמי כאח אלא כעשו הרשע. השוה לדבריו אלה: כ"א י': ד"ה עם בני עם יצחק: מכיון שהוא בני, אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר "עם בני עם יצחק" - ששתיהן בו. במדבר י"ח ח': ד"ה בעבדי במשה: אינו אומר "בעבדי משה" אלא "בעבדי במשה", "בעבדי" אע"פ שאינו משה; ב"משה" אפילו אינו "עבדי" – כדאי הייתם לירא מפניו, וכל שכן שהוא עבדי ועבד מלך- מלך והיה לכם לומר: אין המלך אוהבו חינם... ר' יעקב צבי מקלנבורג, הכתב והקבלה (אחרי הביאו דברי רש"י): ד"ה אל אחיך: ורמזו בזה אל כלל גדול בדקדוק הלשון, מיוסד על אדני ההגיון... מנהג הלשון, שאם יבוא המתואר לפני תואריו, יבוא סימן היחס רק במתואר לבדו, כמו (בראשית כ"ט) "ברחל בתך הקטנה", אבל אם יקדמו התארים למתואר, יבוא היחס גם בתארים כמו כאן. וכן (בראשית כ"ב) "את בנך, את יחידך, את יצחק" וכדומה... והסיבה הזאת היא, מאחר שהוא מדרך הלשון העברי כאשר אמרנו להקדים תמיד המתואר, אז כיון שנתיחס השם העקרי, שוב אין צורך לייחס התארים הדבוקים. אולם אם יבואו לפני השם, אז נחשוב כל חלק וחלק למאמר בפני עצמו והפועל מוסב על כולם. כמו כאן: כאילו יאמרו: באנו אל אחיך, אולם לא כן הוא, רק באנו אל עשו, שהרי הבין שהם מאמרים שונים. אבל הרא"ם דוחה זה: ... לא כמו שפירשו קצת המפרשים משום דכתיב "אל אחיך אל עשו" תרי זמני, "מיד...מיד" תרי זמני, דאם כן גבי (פסוק ה') "לאדוני לעשו", (פסוק י"ט) "לעבדך ליעקב"- אמאי לא דרש רש"י כלום?

3.

פסוק י"א: ד"ה קטנתי מכל החסדים: נתמעטו זכויותי על ידי החסדים והאמת שעשית עמי, לכך אני ירא, שמא משהבטחתני נתקלקלתי (ויש גירסא: נתלכלכתי) בחטא ויגרם לי להמסר בידי עשו. א. מה קשה לו? ב. כיצד מפרש רש"י את מ"ם של "מכל"? ג. השוה דברי רש"י כאן לדבריו בראשית ט"ו א' ד"ה אחר הדברים האלה. מה הדמיון בעמדותיהם של אברהם ושל יעקב בשני המקומות? ד. כמה ממפרשי רש"י, מביאים להסברת דברי רש"י כאן את ירמיהו י"ח. הסבר, מה עניינו הנה?

פרק ל"ג פסוק כ'

"וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

גמרא מגילה דף י"ח:

וא"ר אחא א"ר אלעזר: מנין שקראו הקב"ה ליעקב אל? שנאמר ויקרא-לו אל אלקי ישראל. דאי סלקא דעתך למזבח קרא ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל? אלקי ישראל.

תוספות שם:

ד"ה דאי סלקא דעתך: נראה דהכי נמי כתיב (שמות י"ז) ויקרא שמו ה' נסי (שופטים ו') ויקרא לו ה' שלום, ומתרגמינן ופלח וצלי. ומכל מקום יש לומר דהתם על שם הנס ועל שם השלום שאירע להן היו קוראין למזבח כן אבל הכא ליכא שום מעשה שנוכל לומר שע"י כן קראו יעקב אל, ואם איתא שיעקב קראו אל הוי' ליה לפרושי להדיא.

תרגום אונקלוס:

... ופלח עלוהי קדם-אל אלה דישראל.

רש"י:

ד"ה ויקרא לו: לא שהמזבח קרוי אלקי ישראל אלא על שם שהיה הקב"ה עמו והצילו קרא שם המזבח על שם הנס להיות שבחו של מקום נזכר בקריאת השם, כלומר מי שהוא אל הוא הקב"ה הוא לאלקים לי ששמי ישראל.
וכן מצינו במשה (שמות י"ז) ויקרא שמו ה' נסי לא שהמזבח קרוי ה' אלא על שם הנס קרא שם המזבח להזכיר שבחו של הקב"ה ה' הוא נסי.
ורז"ל דרשו שהקב"ה קראו ליעקב אל (מגילה י"ח) ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע מתחלקים לכמה טעמים ואני לישב פשוטו של מקרא באתי.

רשב"ם:

ד"ה אל אלקי ישראל: שהצילני מלבן ומעשו. כלומר האלקים הוא אלקי יעקב שהצילני מלבן ומעשו. וכמו שקורין שם אדם אליעזר עמנואל כמו כן נקרא המזבח כך וכמו שפירשתי פשוטה.

ראב"ע:

אמר הגאון כי ויקרא-לו... כי פירושו שקרא אל אל השם. והנכון הוא, שכן הוא שם המזבח. וכן מזבח משה קרא שמו ה' נסי בעבור הנס שעשה ה' במקום ההוא... וכן בעבור שעזר ה' את יעקב קרא שם המזבח שעבד שם השם אל אלקי ישראל. והטעם שהוא חזק ותקיף.

ועיין עוד ראב"ע, לשמות י"ח ג':

... ולפי דעתי כי כן שם המזבח שבנה משה ה' נסי וככה שם המשיח, ה' צדקנו (ירמיהו כ"ג ו'.. זה –שמו אשר-יקראו ה' צדקנו). והגאון אמר, כי השם דבק עם מילת "יקראו" ושם המשיח הוא "צדקנו" והנה הוא מטעם בעל הטעמים ששם טרחא (טפחא) במלת "יקראו".

רמב"ן:

... אבל אונקלוס אמר ופלח עלוהי קדם-אל אלהא דישראל ויהיה טעם "לו" כטעם "בו" כדרך... (במדבר כ' כ"ד) "למי מריבה" (וטעמו "במי מריבה").

ר"ו הידנהיים:

מפורש בפירוש רש"י ורשב"ם וכן פירש ראב"ע (ומעתיק את הרמב"ן). ולי נראה שלדעת אונקלוס יהיה טעם "לו" כטעם "אמרי לי אחי הוא" (בראשית ל"ב כ"ב) שהוא כמו עלי. ופירושו ויקרא על המזבח אל אלקי ישראל, כלומר שהתפלל לו.