"הבו לכם אנשים חכמים..."

גיליון זה הוא המשך גיליון דברים תשי"ב. עיין שם וצרפנו לשאלותינו.

פסוק י"ג

"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם"

רש"י:

ד"ה וידועים לשבטיכם: שהם ניכרים לכם, שאם בא לפני מעוטף בטליתו איני יודע מי הוא ומאיזה שבט הוא ואם הגון הוא, אבל אתם מכירין בו, שאתם גידלתם אותו, לכך נאמר וידועים לשבטיכם.

הגר"א, (מובא ב"הכתב והקבלה"):

בעלי חכמה, בעלי בינה, בעלי מדע.

פסוק ט"ז

"שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק"

סנהדרין ז' ע"ב:

אמר ר' חנינא: אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבוא בעל דין חברו, ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבוא בעל דין חברו. קרי ביה נמי "שמע בין אחיכם".

פסוק ט"ז

"שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק"

אור החיים:

הכוונה היא שיהיו מתמידין לשמוע ולא יקוצו, ודבר זה יתחלק לשני חלקים: א': שאם יאמרו בעלי דינין: "עוד יש לנו לטעון, עוד יש לנו להוכיח" – לא יקוצו מדבריהם, ומה גם שירבו להביא ראיות אחר ראיות ולא הועילו, לא יאמר הדיין: "שוב אין ראיה ואין טענה" – אלא "שמוע" בתמידות. והב': שאם הטריחו עליהם בעלי הדין, שלא יאמרו: "הרבה טורח טרחנו היום ואין לשמוע עוד טוען ונטען עד אחר זמן – אלא שמוע באין הפסק, וכאן נצטווו על דקדוק עינוי הדין.
עוד ירצה להזהירם להתחכם מתוך הדברים הנאמרים בין הטוענים, להכיר אמיתות הענין, והגם שעל פי הטענות יזכה האחד ויתחייב השני – אם ניכרים מתוך סדר דבריהם ומעקימת שפתיהם הפך מה שנתחייב - אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. והוא אמרו: "שמוע בין אחיכם" מה שיעברו ביניהם מהדברים וההתווכחויות.