"ועתה ישראל..."

עיין לפרשה זו גם גיליון עקב תש"ב.

פסוק י"ב

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה..."

השווה:

שמואל א' י"ב-י"ג

"וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם... וְהִנֵּה נָתַן ה' עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ"

ירמיהו ב' י"ח

"וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר..."

פסוק י"ב

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה"

אור החיים:

כשאמר הכתוב: "מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה..." דקדק לומר "ועתה" – פירושו מה שהוא שואל ליראה הוא עתה, בזמן הזה שאתה בא לישא עול האלוקות, אבל אין זו תכלית מה שחפץ ממנו, אלא שזה יעמידנו בגדר האהבה, ולדרך זה יתיישב מאמר "מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה".

פסוק ט"ז

"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ"

השווה פרק ל' פסוק ו'

"וּמָל ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ"

וכן ראה ביחזקאל שני הפסוקים:

פרק י"ח פסוק ל"א

"וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה"

פרק ל"ו פסוק כ"ו

"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה"

עיין רמב"ן, פרק ל' פסוק ו':

ד"ה ומל ה' אלוקיך את לבבך: זהו שאמרו (שבת ק"ד א') הבא לטהר מסייעין אותו, מבטיחך שתשוב אליו בכל לבבך והוא יעזור אותך. ונראה מן הכתובים ענין זה שאומר, כי מזמן הבריאה היתה רשות ביד האדם לעשות כרצונו צדיק או רשע, וכל זמן התורה כן, כדי שיהיה להם זכות בבחירתם בטוב ועונש ברצותם ברע. אבל לימות המשיח, תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל. והיא המילה הנזכרת כאן. כי החמדה והתאווה ערלה ללב, ומול הלב הוא שלא יחמוד ולא יתאווה. וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והפכו, כמו שפירשתי בסדר בראשית (ב' ט'). וזהו מה שאמר הכתוב בירמיה (ל"א ל'-ל"ב), הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה לא כברית אשר כרתי את אבותם וגו', כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וזהו ביטול יצר הרע ועשות הלב בטבעו מעשהו הראוי. ולכך אמר עוד (שם פסוקים ל"ב-ל"ג) והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם. ובידוע כי יצר לב האדם רע מנעוריו וצריכים ללמד אותם, אלא שיתבטל יצרם בזמן ההוא לגמרי.
וכן נאמר ביחזקאל (ל"ו כ"ו-כ"ז) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו, והלב החדש ירמוז לטבעו, והרוח לחפץ ולרצון. וזהו שאמרו רבותינו (שבת קנ"א ב') והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (קהלת י"ב א'), אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה. כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ.

פסוק ט"ז

"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם"

ראב"ע, בהקדמתו לפירושו (השני, שאינו מודפס בספרינו) לתורה:

ואם מצאנו כתוב בתורה שאין הדעת סובלת
נוסיף או נתקן (כוונתו: נבאר ונפרש) כפי היכולת
על דרך משפט הלשון
אשר חקק אדם הראשון
גם במצוות נעשה כן
אם הדבר כמשמעו לדעת לא יתכן
כמו "ומלתם את ערלת לבבכם"
כי על המצוות נאמר (ויקרא י"ח ה') "אשר יעשה אותם אדם וחי בהם"
וכי הוא ציוונו, שנרצחנו כאכזרי?

וכן עיין גם:

ראב"ע, שמות י"ג ט':

ד"ה והיה לך: יש החולקים על אבותינו הקדושים שאמרו כי "לאות ולזכרון" על דרך "כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתך" (משלי א' ט') גם "וקשרתם לאות על ידך" (דברים ו' ד') כמו "קשרם על לוח לבך תמיד" (משלי ו' כ"א) גם "וכתבתם על מזוזות ביתך" (דברים ו' ד') כמו "כתבם על לוח לבך" (משלי ג' נ'). ומהו שיהיה לאות ולזכרון? שיהיה שגור בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים. ואין זה דרך נכונה, כי בתחילת הספר כתוב משלי שלמה. והנה כל מה שהזכיר הוא דרך משל, ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל חלילה, רק הוא כמשמעו. על כן לא נוציאנו מידי פשוטו. כי בהיותו כמשמעו איננו מכחיש שיקול הדעת. כמו "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י' ט"ז) שנצטרך לתקנו לפי הדעת. ואמר ר' משה הכהן כי יד ברוב המקרא היד השמאלית. אף "ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" (ישעיה מ"ח י"ג), ידה ליתד תשלחנה. ודברי הקבלה חזקים ואין צריכין חיזוק.

פסוק י"ז

"כִּי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהֵי הָאֱ-לֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים...
אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד"

  פסוק י"ח

"עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה"

נאמר בגמרא מגילה ל"א:

אמר ר' יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, אתה מוצא ענוותנותו. דבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
כתוב בתורה: (דברים י') "כי ה' אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים" וכתיב בתריה: "עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה".
שנוי בנביאים: (ישעיה נ"ז) "כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון" וכתיב בתריה "ואת דכא ושפל רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
ומשולש בכתובים, דכתיב: (תהלים ס"ח ה') "סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו" וכתיב בתריה: "אבי יתומים ודין אלמנות אלוהים במעון קדשו".