דברי ה' ליעקב
בראשית פרק מו, פסוקים א - ז
| א. | "אל תירא מרדה מצרימה" |
"וַיֹּאמֶר אָנֹכִי הָאֵל אֱ-לֹהֵי אָבִיךָ אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם"
אברבנאל, מקשה: למה הוצרך הקב"ה לדבר עם יעקב "אל תרא מרדה מצרימה", כי הנה הוא לא היה ירא מזה, וקודם זה הדיבור אמר: "אלכה ואראנו בטרם אמות" וכבר נסע לדרכו, כמו שאמר "ויסע ישראל וכל אשר לו"? ומקשים עוד: למה בכלל היה ירא מרדת מצרימה עד הנה ולא הלך יחד עם בניו או עם בנימין, כמו שירד אברהם מצרימה מפני הרעב אשר בארץ? ענה לקושיות אלה בהסתמך על לשון הפסוקים שלנו (א' – ז'). |
| ב. | בביאור ברכת "ארד עמך... אעלך" |
"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה
וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ"
ר' יונה אבן ג'נאח, ספר השרשים (הוצאת בכר 1896) עמ' 370:
שורש העי"ן והלמ"ד והה"א:... וממה שהוא יוצא אצלי חוץ לענין הכולל עוד אמרו (בראשית מ"ו ג') "ואנכי אעלך גם עלה", עניינו שימיתהו מיתה טבעית דומה לאמרו (נחום ב' ה') "והוצב גולתה הועלתה" וכבר אמרו (שורש ג' ל"ה) שענין "והצב גלתה" , כאשר הוכן הסוכך נגלתה, כלומר: נשחתו חומותיה. ונוסיף בכאן ונאמר: כי כאשר הוכן הסוכך נגלתה ונהרגה והוא דומה גם כן לאמרו: (תהילים ק"ב כ"ה) "אל תעליני בחצי ימי" – כלומר ואל תמיתני בחצי שנותי. הלא תראה שאמר (שם ק"ב כ"ד) "ענה בדרך כחי קצר ימי" וענין "קצר ימי" הוא הוא ענין "אל תעלני בחצי ימי" והוא שהיה מתפלל אל הבורא לדחות מעליו המקרה הזה.
ובמאמר הבורא ליעקב אבינו עליו השלום: "אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה ויוסף ישית ידו על עיניך" שלשה מינין מן הבשורות. אמרו: "אנכי ארד עמך" – מבשרו בו בהצלה מפגעי הדרך: ואמרו: "אנכי אעלך גם עלה" , אע"פ שפירושו: אני אמיתך, כאשר אמרנו, מבשרו להצילו ממיתה שאינה טבעית, כמו מחרב וזולתו; ובאמרו "ויוסף ישית ידו על עיניך" בשורה והבטחה שלא ימות יוסף בחייו ושימות הוא בצל גדולתו ובחייו.
רד"ק:
ד"ה אנכי ארד עמך: שלא יקרך רע בדרך.
ד"ה ואנכי אעלך: אעלה בניך משם לרשת את הארץ הזאת. או פירושו על עצמו, שיהיה עמו כשיעלוהו לקברו.
ד"ה ויוסף ישית ידו: כמו שאמר (בראשית נ') "ויפל יוסף על פני אביו" ובשרו בזה שישאר יוסף אחריו לכלכל בניו ובני בניו כל אותן השנים שהיה אחריו.
ד"ה ארד עמך: בהיותך חי
ד"ה ואעלך גם עלה: על גופו הנכבד, זה פשטיה דקרא.
ומה שאמרו: "אעלך גם עלה" – רמז לגאולת זרעו משעבוד מצרים – הוא דרש יפה.
ד"ה וטעם אעלך גם עלה: שיקבר בארץ ישראל.
ר' אליהו בן אמוזג, אם למקרא:
ד"ה ואנכי אעלך גם עלה: גם זה רמז להשארות הנפש...
ד"ה ואנכי אעלך גם עלה: משמש לשתי פנים, על יעקב עצמו וגם על זרעו אחריו. על יעקב – שהבטיחו שהוא יעלהו מאלה החיים, כמו (תהילים קי"ב כ"ה) "אל תעלני בחצי ימי". ועל זרעו – כמו שנאמר (שמות ג') "אעלה אתכם מעני מצרים".
1. |
מה הם הקשיים בפסוק זה שבו נתקלו הפרשנים דלעיל? |
2. |
כמה תפישות שונות ל"אעלך גם עלה" ניתנו בדברי חמשת המפרשים הנ"ל? (סדרם לקבוצות). |
| 3. |
מה ראה הראב"ע שלא ללכת כאן בדרך שהלך בה במקומות דומים? עיין ראב"ע בראשית כ"ד ח' ד"ה לא תשב שמה:... וטעם 'לא תשב' בעבור אברהם שהוא העיקר. עיין ראב"ע שמות ו' ד' ד"ה וגם הקימותי:.. או לבניהם שהם כמותם. עיין ראב"ע שמות ו' ח' ד"ה והבאתי אתכם אל הארץ:... בניהם יחשבו כהם. |
4. |
לאיזה מן הפירושים הנ"ל יש סעד מן הפסוקים הבאים? "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה" "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם" "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ" |
5. |
מהי החולשה מבחינת לשון הכתוב של פירוש רד"ק וההולכים בעקבותיו לפירוש "ואנכי אעלך גם עלה"? |
| ג. | המסומל ב"אנכי ארד" |
"אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה"
אמרו רז"ל: "גלו למצרים שכינה עמהם".
ואל יקשה עליך זה המאמר בחוקו יתברך, שענין מאמרם הוא, שהא-ל יתברך הוא ניכר ונודע מצד מעשיו המורגשים והמושכלים, ובהיות האומה בכבוד והצלחה תעלה מעלה מעלה הכרת מציאותו ויכולתו בעולם, כי זה ראיה על שהאלוקים הוא אלוקים חיים ומלך עולם וההיפך בהיפך. ולזה כשיגלו ישראל, הנה תתמעט הכרת וידיעת מציאות הא-ל ויכולתו בפני הרואים, כי יאמרו: "אין אלוקים בישראל". וכמאמר דוד (שמואל א' י"ז) בענין הפלשתי: "וידעו כי יש אלוקים בישראל".
ולזה אמר בכאן השם יתברך ליעקב על גלות מצרים: הנה באמת אנכי ארד עמך מצרימה, כי בירידתך יש לי ירידה. לא בהחלט וכפי עצמי חלילה, אבל בבחינת אנשי העולם.
וכן "אנכי אעלך גם עלה", כי אעלה את זרעך משם (ובזה הודיעו שיעקב לא יעלה ממצרים עם בניו ולא יחזירם אל ארץ כנען, כמו שהיה במחשבתו לעשות). אבל הא-ל יתברך יעלה אותם אחר כך משם, וזהו "ואנכי אעלך" ובאמרו "גם עלה" רצונו לומר: גם אעלה אני כי יתפרסם מציאותי בעולם בהוציאי אותם מארץ מצרים, וכמאמר יתרו (שמות י"ח) "עתה ידעתי, כי גדול ה' מכל האלוקים".
1. |
הסבר את המקומות המסומנים בקו. |
2. |
במה שונה אברבנאל בפירושו ל"אנכי ארד" מכל המפרשים שהבאנו במקטע הקודם? |
| 3. |
היכן מצינו במקרא רעיון זה של אברבנאל כי "כשיגלו ישראל תתמעט הכרת וידיעת מציאות הא-ל ויכולתו בפני הרואים"? |
| 4. |
מה הסמך שמביא אברבנאל משמואל א' י"ז ומשמות י"ח ולמה לא הביא שניהם יחדיו אלא אחד בסוף החלק הראשון של דבריו והשני בסוף? |
| 5. |
מהו הסמך הלשוני מתוך פסוקנו לקטע האחרון בפרושו? |
| ד. | "בנותיו" של יעקב |
"בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו אִתּוֹ בְּנֹתָיו וּבְנוֹת בָּנָיו וְכָל זַרְעוֹ"
רש"י:
ד"ה ובנות בניו: סרח בת אשר ויוכבד בת לוי.
ד"ה בנותיו: אע"פ שלא היה שם רק בת אחת קורא אותה בנותיו כמו (במדבר כ"ו ח') ובני פלוא אליאב.
רמב"ן, (אחרי הביאו דברי רש"י דלעיל):
ומה ירבה בבנותיו? אבל דרך הכתוב כשידבר ביחוסי הרבים יאמר ביחיד לשון רבים...
1. |
הסבר, מהי טענתו של הרמב"ן נגד פירוש רש"י? |
| 2. |
הרא"ם, מנסה להסיר את טענת הרמב"ן מעל רש"י: ולא זכר הרמב"ן מה שפרש הרב (ל"ז ל"ה) גבי "ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו":... שאין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו!! בעל נמוקי שמואל, עונה לדברי הרא"ם: כי ודאי זכר וזכר הרמב"ן מה שאמר רש"י שם. ואם זכר הרמב"ן דברי רש"י שם, כיצד תתקיים קושיתו: ומה ירבה בבנותיו?! הסבר למה אין תירוצו של רש"י שם (ל"ז ל"ה) מספיק למקומנו? |
| 3. |
למה לא פירש רש"י גם שם (בראשית ל"ז ל"ה) כפי שפירשו רמב"ן ובכור שור כאן? |
4. |
אותה תופעה לשונית שעליה מדבר הרמב"ן נמצאת גם בפרקנו. היכן? |
