בצלאל
שמות פרק לה
א. | "קרא בשם" - שאלות ברש"י |
"...קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר"
ד"ה קראתי בשם: לעשות מלאכתי את בצלאל.
1. |
מה ראה רש"י להוסיף את המילה "את", ומה תיקן בדבריו? |
2. |
כיצד מפרש רש"י את הביטוי "קרא בשם"? |

ב. | תיאור בצלאל - בפרשתנו ובכי תשא |
השווה את דברי משה בפרשתנו פסוקים ל'-ל"ה:
"רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת"
לדברי ה' בפרשת כי תשא ל"א, א'-ו':
"רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ-לֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ"
ואת דברי רש"י, שם:
ד"ה קראתי בשם: לעשות מלאכתי את בצלאל.
ד"ה בחכמה: מה שאדם שומע דברים מאחרים ולמד.
ד"ה ובתבונה: מבין דבר מלבו מתוך דברים שלמד.
ד"ה ובדעת: רוח הקדש.
ד"ה לחשוב מחשבת: אריגת מעשה חושב.
ד"ה ובחרשת: לשון אומנות כמו (ישעיהו מ') חרש חכם. ואונקלוס פירש ושנה בפירושן שאומן אבנים קרוי אומן וחרש עץ קרוי נגר.
ד"ה למלאת: להושיבה במשבצת שלה במלואה לעשות המשבצת למידת מושב האבן ועוביה.
ד"ה ובלב כל חכם לב וגו': ועוד שאר חכמי לב שבכם וכל אשר נתתי בו חכמה ועשו את כל אשר צויתיך.
לדבריו כאן:
ד"ה חור: בנה של מרים היה.
ד"ה ואהליאב: משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות. והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמר (איוב ל"ד) ולא נכר שוע לפני דל.
1. |
מה ראה משה להוסיף ולהדגיש את כשרונות ההוראה שנתנו לבצלאל ולאהליאב, שלא הוזכרו כלל בדברי ה'? |
2. |
מה ראה רש"י לפרש את דבריו שנאמרו בד"ה חור ובד"ה ואהליאב דווקא בפרשתנו, ולא הקדים לפרשם בפרשת כי תשא? |

ג. | הנס שבחכמת בצלאל |
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר..."
ד"ה ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי: אמר השם למשה: ראה קראתי בשם, ומשה אמר לישראל: ראו קרא ה' בשם (להלן ל"ה ל'). והטעם, כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים, לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל. והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כולם, והיודעים ורגילים בהם בבוא ידיהם תמיד בטיט ורפש לא יוכלו לעשות בהן אומנות דקה ויפה. ועוד, שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו, לְמה ציוו ואל מה ירמוזו.
ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה, וידע כי הוא מילא אותו רוח אלהים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן, כי היה רצון מלפניו לעשות המשכן במדבר, ולכבודו בראו, כי הוא קורא הדורות מראש (ישעיה מ"א ד'), כדרך: בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיה א' ה'). ובלשון הזה (לעיל ט"ז כ"ט) ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים.
ולרבותינו בזה מדרש (שמות רבה מ' ב') הראה אותו ספרו של אדם הראשון ואמר לו: כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו, שנאמר ראה קראתי בשם בצלאל. והוא כענין שפירשתי...
1. |
מהו הנס שבחכמתו של בצלאל, לפי דעת הרמב"ן? |
2. |
פרש את הביטוי "פרוכים" המסומן בקו בדברי הרמב"ן. |
3. |
בדבר ה' אל משה ל"א ב' התחיל דבריו ב"ראה", ואף משה במסרו את דברי ה' לישראל פתח ב"ראו". מה פירוש המילה ומה כוונתה כאן לפי דעת הרמב"ן ולפי דברי הגמרא הבאים: ברכות נה ע"א: א"ר יצחק אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור, שנאמר: ראו קרא ה' בשם? |

ד. | "ראו קרא ה'" - שלא ירננו אחריו |
"רְאוּ קָרָא ה'"
תנחומא ויקהל:
ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה' בשם... זהו שנאמר: "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם" (משלי ג')... בשעה שאמר הקב"ה למשה בהר על מלאכת המשכן... אמר משה: ריבונו של עולם מי יעשה כל זאת? אמר ליה: "ראה קראתי בשם בצלאל" (ל"א ב').
כשירד משה אמר להם לישראל: כך אמר לי הקב"ה לעשות לו משכן קרשים מזבח ושולחן. אמרו לו: ומי יעשה כל זאת? אמר להם: בצלאל.
התחילו ישראל מרננים על משה ואמרו: לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל, אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו (עיין רש"י ד"ה חור). משה – מלך; אהרן אחיו – כהן גדול, בניו – סגני כהונה; אלעזר – נשיא הלוי; בני קהת – נושאי המשכן; וזה – שליט על מלאכת המשכן! כל הגדולה הזאת מבקש משה לכוון!
אמר להם משה: אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה אמר. והוא מראה להם: "ראו קרא ה' בשם בצלאל". לקיים מה שנאמר "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים" – זה בצלאל שאמר הקב"ה "ראו קרא ה' בשם"... "ואדם" אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"ד) "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם".
1. |
על איזו מילה בפסוקנו בנוי המדרש, וכיצד הוא מפרשה? |
2. |
מניין לדרשן שהיו ישראל עלולים לרנן, ושכך היה מהלך מחשבותם? |