המחתות

פסוק ב'

"אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ"

בעל עקדת יצחק:

...כי במה שהקריבו המחתות לפני ה' לברר בם האמת מהשקר נתקדשו להיות לאות לבני ישראל, כי הדבר המחליש והמבטל את המתנגד לקודש – קודש הוא בלי ספק, כי אין אוהב בעולם כמי שיפיל האויב... ואין כלי קדוש כמי שמבטל הקטרוג מעל הקדוש.

פסוק ב'

"וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת... כִּי קָדֵשׁוּ"

רש"י: 

ד"ה כי קדשו: המחתות – ואסורין בהנאה, שהרי עשאום כלי שרת.

רמב"ן:

ד"ה כי קדשו: ולא ידעתי טעם לאיסור הזה, שהרי קטורת זרה הקריבו וזר שעשה כלי שרת להקטיר בחוץ באיסור אינו מקודש. אבל יש לומר, כי בעבור שעשו כן על פי משה היו קודש, כי הם הקדישו אותם לשמים, לפי שחשבו שיענה אותם האלוקים באש ותהיינה המחתות האלה כלי שרת באהל מועד לעולם. והנכון בעיני, כי יאמר הכתוב כי הקריבום לפני ה' ויקדשו להיות לאות לבני ישראל, כלומר: אני הקדשתי אותם מעת שהקריבו אותם לפני, כדי שיהיו לאות לבני ישראל.

פסוק ב'

"אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת
וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה"

    שים לב:

תרגום אונקלוס לא דייק כאן:

ויפרש ית מחתיתא מבין... וית אשתא ירחיק...

פסוק ג'

"הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם"

על מקריבי הקטורת אומר בעל העמק דבר, בפרק הקודם:

לוקחי המחתות היו באמת גדולי ישראל גם ביראת ה'. והיה מניעת הכהונה מהם – שהוא גורם לדבקות ואהבת ה' – כאש בוער בקרבם, לא לשם שררה וכבוד המדומה, כי אם להתקדש ולהשיג מעלה זו על ידי עבודה. וגם המה ידעו אשר דבר ה' אמת בפי משה ואין להרהר אחריו חס ושלום. רק הרהרו בלבם אחר רצון ה' ומסרו עצמם למסירת נפש ולמות על אהבת ה', כי עזה כמות אהבה. וכל זה מבואר במדרש שהביא רש"י ט"ז ז' ד"ה רב לכם בני לוי... שנאמר "את מחתות האנשים החטאים האלה בנפשותם...". ולכאורה אינו מבואר, מה זה תירוץ על מאתים וחמשים האיש במה שכתוב "החטאים על נפשותם"? אלא משמעות הכתוב הזה הוא כעין מה שנאמר בנזיר (במדבר ל' י"א) "מאשר חטא על הנפש" – שנצטער מיין והוא כדי להשיג מעלת רוח הקדש ולהיות קדוש לה' – וזה אינו לפי ערכו, והבחינה (=הראיה) על זה, שהרי נטמא, ואמר הכתוב דמי שצער את נפשו להשיג מעלה שאינו בר יכולת להשיגה, יקרא חוטא על נפשו. והכי נמי: המה ביקשו להשיג מעלת אהבת ה' ע"י עבודה, אף על גב שידעו שלא ינקו ובודאי יקוים דבר משה וזה מיקרי "החטאים האלה בנפשותם".

פסוק ג'

"הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם"

רש"י:

שנעשו פושעים בנפשותם, שנחלקו על הקב"ה.

אור החיים:

אולי נתכוון להוציא מלבם של משה ואהרן, ובל ידאגו על היות הדבר (שריפת המקריבים את המחתות) בסיבתם, גם לבל יחשוב אדם מישראל, כי הם היו להם סיבה, וזה אמר "החטאים האלה בנפשותם" – פירוש: שהם חבלו בעצמם וחסרו נפשם, ולא היה להם סיבה מזולתם. ואף על פי כן מצינו, שלא הרגישו ישראל בכוונת ה' בדברים אלה.

פסוק ה'

"וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח..."

סנהדרין ק"י:

אמר רב: כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו, שנאמר "ולא יהיה כקרח וכעדתו".

רש"י:

כדי שלא יהיה כקרח.

באור:

שלא יענש כקרח.

ליודעי לועזית

השווה בין התרגומים:

רמבמ"ן:

אונד עס איהם ניכט וויא קרח אונד זינען אנהענגערן ערגעהע...

Buber-Rosenzwoig:

u. er nicht werde wie Korach u, wie seine Gemainde
 Authoeised Version: that he be not Korah
Version Synedale: wt qu'il n'ait pas le sort de Coré…