גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

בטעם קרבן חטאת

ב.

כפרה וסליחה בפר כהן משיח

ג.

"אשר" בהוראת "אשרי"

פרשת ויקרא
שנת תשי"ד

קרבן חטאת

ויקרא פרק ד

לפסוקים הראשונים של פרקנו עיין גיליון ויקרא תש"ד וגיליון ויקרא תש"ז וצרפם לגיליוננו.

א.  בטעם קרבן חטאת

רמב"ןפסוק ב':

ד"ה נפש כי תחטא: בעבור היות המחשבה בנפש והיא השוגגת הזכיר כאן נפש.
וטעם הקרבנות על הנפש השוגגת, מפני שכל העוונות יולידו גנאי בנפש, והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה, רק בהיותה טהורה מכל חטא, ולולא זה היו טפשי העולם זוכים לבוא לפניו. ולכן הנפש השוגגת תקריב קרבן שתזכה לקרבה אל האלוהים אשר נתנה, ובעבור זה גם כן הזכיר "נפש".

רש"ר הירש:

שוגג הוא חוטא מחמת הסח הדעת, היינו מפני שברגע השגגה אינו נתון בכל לבו ונפשו לזהירות שמעשהו יהיה כתורה וכמצוה, מפני שהוא כפי ביטוי הנביא (ישעיה ס"ו) "חרד על דברי". חוסר החרדה הזאת והקפדה בלתי מדוקדקת על דרכו בחיים, שתהיה בפי התורה והמצוה - הן הן עיקר העבירה אשר ב"שוגג", זהו "הפשע" שבעקבות ה"חטא" כמו שנאמר (ויקרא ט"ז ט"ז) "פשעיהם לכל חטאתם".

ר' דוד הופמן, ויקרא (חלק א', קכ"ד):

אף חטא שנעשה בשגגה הרי הוא חטא, ובזה שונה הבטוי "חטא" משאר הביטויים לציון מעשי עבירה ("פשע", "עון"), שבאחרונים משתמשים רק לציון עברות שבמזיד, ואילו הראשון חל גם על עבירות שבשגגה.
לפי קבלת חכמינו יש שני סוגים של שוגג: (א) שוגג ביחס אל החוק או תוכן החוק, "שוגג בלאו או בכרת", כלומר: לא ידע שמעשה זה אסור או שאסור בכרת; (ב) שוגג ביחס אל המעשה, כלומר הוא ידע על האיסור אך נעלם ממנו כי במעשהו זה עבר על החוק. (למשל: הוא עושה מלאכה בשבת ושכח שאותו יום שבת, או שהוא אוכל חלב וחושב שהוא שומן.)
אף השוגג זקוק לכפרה, משום שלא היה נזהר ונשמר כראוי. עם ישראל נצטוה (ויקרא י"ח ל') "ושמרתם את משמרתי", (בראשית י"ח) "ושמרו דרך ה'", להשמר ולהזהר שלא להחטיא את דרך ה'. על כל אחד לפלס את מעגלותיו ולכוננם כך, שימצא תמיד בדרך ה', ולכן כלל הוא בתורה שגם השוגג זקוק לכפרה. (לא כן מי שעבר עבירה שלא ברצונו מתוך אונס, הוא פטור מכל קרבן. "אונס רחמנא פטריה".)

1.

מה ההבדל בין הרמב"ן לבין שני האחרונים בטעם קרבן חטאת המובא על שגגה?

2.

התוכל לישב בעזרת הנאמר לעיל את תמיהתו של אברבנאל:

ואתה תראה שאין בעולה ולא בשלמים ולא במנחה הבדל מהמקריבין, כי שוה הוא הדין שיקריב אותם המלך או שיקריב אותם ההדיוט מעם הארץ, אבל בחטאת יש הבדל גדול בין השוגגים הבעלים המקריבים, אם היה השוגג הכהן הגדול... ואם היה החוטא השוגג "כל עדת ישראל" כלומר הסנהדרין, ואם נשיא יחטא, ואם החוטא השוגג היה הדיוט מעם הארץ?

3.

בשתי דרכים מישב הרמב"ן כאן את מילת "נפש" בתחילת פרקנו. כיצד?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר