משה בא אל פרעה

לפרק זה עיין גם גיליון שמות תש"ה.

השווה את הופעתם הראשונה של משה ואהרן לפני פרעה (פרק ה' פסוקים א'-ד') לתיאור הופעתם לפני פרעה כפי שהיא מתוארת בדברי חז"ל:

מדרש שמות רבה ה':

א"ר חייא בר אבא אותו היום יום פרוזבטיא (= קבלת פני צירי המלכים בבית המלכים) של פרעה היה ובאו כל המלכים כולן לכבדו והביאו דוראות (=מתנות) של עטרות והיו מעטרין אותו שהיה קוזמוקרטור (= מושל בכיפה, מלך המלכים) על כל המלכים. משעטרו אותו היה משה ואהרן עומדים על פתח פלטורין של פרעה. נכנסו עבדיו ואמרו: "שני זקנים עומדים על הפתח". אמר להם: "יעלו!" (וארבע מאות פתחים היו לפלטורין של פרעה, ועל כל פתח ופתח אריות ודובים וחיות רעות, ולא הייתה בריה יכולה להיכנס שם עד שהיו מאכילין אותה בשר. וכשבאו משה ואהרן נתקבצו כולם, סובבים ומלחכים רגליהן, והתחילו ללותם עד שבאו לפני פרעה כיוון שעמדו לפני פרעה ראו אותם המלכים שהם דומים למלאכי השרת ורום קומתם כארזי לבנון, וגלגלי עיניהם כגלגל כוכב הנוגה, וזקנות שלהם כאשכולות תמרה, וזיו פניהם כזיו החמה... ודיבור פיהם כאש שלהבת – מיד נפל פחדם על כל המלכים כולם ואחזם זיע ורתת וחלחלה, והסירו כתריהם מעל ראשיהם והשתחוו להם). היה יושב פרעה ומסתכל שמא יעטרו אותו או שמא יתנו לו כתבים – והם אף לא שאלו בשלומו. אמר להם: "מי אתם?" אמרו לו: "שלוחיו של הקב"ה אנחנו"! – "מה אתם מבקשים?" – אמרו לו: "כה אמר ה' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר!" אותה שעה כעס ואמר: " מי ה' אשר אשמע בקולו?! לא היה יודע לשלוח לי עטרה, אלא בדברים אתם באים אלי! – לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח." אמר להם: "המתינו לי עד שאחפש בספר שלי". מיד נכנס לבית ארמון שלו והיה מביט בכל אומה ואומה ואלוהיה. התחיל קורא: אלוהי מואב, אלוהי עמון, אלוהי צידון... אמר להם: "חפשתי שמו של אלוהיכם בבית גנזי ולא מצאתי אותו."
א"ר לוי: משל למה הדבר דומה! לכהן שהיה לו עבד שוטה. יצא הכהן חוץ למדינה (=חוץ לעיר), הלך העבד לחפש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם שעומדים שם: לא ראיתם בכאן את רבי? אמרו לו: "רבך לאו כהן הוא?" אמר להם: "הן", אמרו לו: "שוטה, מי ראה כהן בבית הקברות?!" כך אמרו משה ואהרן לפרעה: "וכי מבקשים חיים אצל מתים?! אלוהות אלו שאתה אומר מתים הם, אבל אלוקינו הוא אלוקים חיים ומלך עולם!"
אמר להם פרעה: "בחור הוא או זקן הוא? כמה שנותיו? כמה עיירות כבש? כמה מדינות לכד? כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות?" אמרו לו: "אלוקינו כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם והוא יהיה בסוף כל העולם, והוא יצרך ונתן בך רוח חיים." אמר להם: "ומה מעשיו?" אמרו לו: "נוטה שמים ויוסד ארץ, קולו חוצב להבות אש, מפרק הרים ומשבר סלעים, קשתו אש, חציו שלהבת, רמחו לפיד, מגנו עננים, חרבו ברק, יוצר הרים וגבעות, מכסה שמים בעביו מוריד גשמים וטללים, מפריח דשאים, ומדשן פרות, ועונה חיות. הוא צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאוויר העולם, מסיר מלכים ומקים מלכים!" אמר להם: "מתחילה שקר אתם מדברים, שאני הוא אדון העולם ואני בראתי את עצמי ואת נילוס".

            (הקטע שבסוגריים לקוח מתוך ילקוט שמעוני.)

פרק ג' פסוק י"ח

רש"י:

ד"ה נקרה: לשון מקרה וכן (במדבר כג) ויקר אלהים ואנכי אקרה כה אהא נקרה מאתו הלום.

השווה רש"י,
ויקרא א' א':

ד"ה ויקרא אל משה: לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חבה (יומא ד' ויקרא ר') לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנאמר (ישעיהו ו) וקרא זה אל זה אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בל' עראי וטומאה שנא' ויקר אלהים אל בלעם.

במדבר כ"ג ד':

ד"ה ויקר: ל' עראי לשון גנאי לשון טומאת קרי כלומר בקושי ובבזיון ולא היה נגלה עליו ביום אלא בשביל להראות חבתן של ישראל.