ברכת יצחק ליעקב

פסוק ט': 

ד"ה כאשר אהב: טעם הגדי כטעם הצבי.

מה קשה לרש"י בפסוקנו?

פסוק י"א: 

ד"ה איש שעיר: בעל שער.

מה קשה לו?

ועיין בעלון ההדרכה.

פסוק י"ט: 

ד"ה שבה: לשון מיסב על השולחן, לכך מתורגם "אסתחר".

מה קשה לו? ועיין מקטע ד - שאלה בתרגום אונקלוס.

פסוק י"ט

"אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ"

ד"ה אנכי עשו בכרך: אנכי המביא לך ועשו הוא בכורך (ע"פ מדרש תנחומא ישן).

ד"ה עשיתי: כמה דברים כאשר דיברת אלי.

פסוק כ"ד:

ד"ה ויאמר אני: לא אמר "אני עשו" אלא "אני".

ר' אהרן אבן אלרבי, (נולד במחצית השניה של המאה הי"ד בסיציליה), פירוש על רש"י:

ד"ה אנוכי עשו בכורך: מה שפירשו בו רבותינו ז"ל יתכן להיותו אמת כפי מחשבת המדבר ולא השומע.

ד"ה כאשר דברת: להביא מטעמים.

ד"ה ואכלה מצידי: כמו ואכול מצידי; אין הגדיים "צידה", שקר ענה לאביו.

ד"ה ויאמר אני: הרבה מפרשים פירשו על זה להצלת יעקב וכולם ישא רוח. והאמת שכל המדבר או הנשבע על דעת השומע יקובל הדבר ולא על דעת המשיב דבר. כי שלום אל רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. העולה מזה (הושע י"ב ד') "בבטן עקב את אחיו" ובאונו רמה את אביו. 

פסוק כ"ב:

ד"ה קול יעקב: שמדבר בלשון תחנונים "קום נא", אבל עשו בלשון קנטוריא דיבר "יקום אבי".

אלמושנינו, שואל:

מניין שאינו מתכוון לקול ממש, קולו של יעקב?

 ישב קושיתו.

פסוק כ"ח:

ד"ה משמני הארץ וגו': זו איטליה של יון. (ממדרש רבה).

פירוש מנחת יהודה, לבראשית רבה (תרס"ג) לר' יהודה תיאודור (טהעאדר):

וכוונו על החלק מאיטליה הדרומית הנקרא אצל הקדמונים "ארץ יון הגדולה" בעבור שישבו בה יונים מימים כבירים והיתה אדמתם משובחת מאד דשנה ורעננה.

פסוק ל"ו:

ד"ה הכי קרא שמו: לשון תימה הוא, כמו (בראשית כ"ט) "הכי אחי אתה". שמא לכך נקרא שמו יעקב על שם סופו, שהוא עתיד לעקבני? (תנחומא)

פסוק ל"ח:

ד"ה הברכה אחת: ה"א זו משמשת לשון תמיהה. כמו (במדבר י"ג) "הבמחנים", "השמנה היא אם רזה", (שמואל א' ג' ל"ד) "הכמות נבל ימות אבנר".

פסוק כ"ג

"וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ"

ד"ה ויברכהו: על שחשדו שהיה ראוי בקללה, כאמרו (י"ב): "והבאתי עלי קללה ולא ברכה". וכן אמרו חז"ל (ברכות ל"א) שהחושד את חברו בדבר שאין בו צריך לפייסו. ולא עוד אלא שצריך לברכו, כענין עלי שחשב את חנה לשיכורה (שמואל א' א').

פסוק כ"ז

"וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'"

ד"ה וירח את ריח בגדיו: להרחיב את נפשו בתענוגות דריח, כאמרם ז"ל: (ברכות מ"ג ע"ב) איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר: זה הריח.

ד"ה ויברכהו: כענין (מלכים ב' ג') "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'"

ד"ה ראה ריח בני: אתה בני, ראה והתבונן, שזה הריח הוא כ"ריח השדה", שמלבד המציאות המספיק לו להיותו מזין, ה' ברוך הוא עוד הוסיף עליו טובת הריח המהנה ומועיל לרוח החיוני והנפשי, וזה מדרכי טובו.

ד"ה אשר ברכו ה' ויתן לך אלוקים: ובהתבוננך על מידת טובו – יתן לך באשר הוא אלוקים שדה מבורך.