המכות האחרונות

אברבנאל, (בהסבירו את סדר המכות ואת מבנה פרשתנו):

פרעה היה חולק על משה בשלושה שורשים: משה הניח מציאות סיבה ראשונה מחוייב המציאות מעצמו, ופרעה הכחיש מציאותו באמרו (שמות ד' ב) "לא ידעתי את ה'". והשורש השני הוא, שמשה הניח שהאלוה משגיח בכל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו, ופרעה כחש זה באמרו (שם, באותו פסוק) "מי ה'?!". והשורש השלישי, שמשה הניח שהאלוה המשגיח ההוא הוא אלוקי ישראל בעל הכוחות והיכולת, יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ופרעה יכחישו באמרו (שם,שם) "מי ה' אשר אשמע בקולו", רצונו לומר: מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו? הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השורשים האלה: לאמת מציאות האל - באו שלוש המכות הראשונות, לאמת השורש השני, ר"ל שיש שם אלוה משגיח ומנהיג - באו שלוש המכות השניות, ואמנם השלוש מכות האחרונות - באו לאמת השורש השלישי, והוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו.
          

פסוק א'

"... לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ"

פסוק ב'    

"וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ... 
... וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ה'"

פסוק ו'

"...וַיִּפֶן וַיֵּצֵא מֵעִם פַּרְעֹה..."

רמב"ן:

ד"ה ויפן ויצא מעם פרעה: בעבור שפחדו מאד בברד, חשב משה שיפחדו גם עתה שימותו ברעב אם יאבדו יתר הפליטה הנשארת להם, ויצא בלא רשותו טרם שיענוהו הן או לאו, כדי שיתיעצו בדבר, חשב מחשבות אמת, כי כן עשו ואמרו לפרעה הטרם תדע כי אבדה מצרים. ובדברי רבותינו (שמו"ר יג ד) ראה אותן שפונים זה לזה, מאמינים לדבריו, יצא משם כדי שיטלו עצה לעשות תשובה. והנכון בעיני, כי כן היה עושה בכל עת בואו אל פרעה אל היכלו, מתרה בו ויוצא מלפניו, אבל הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן בעבור ויושב את משה וגו'.

פסוק י"ז

"וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה"

רמב"ן:

ד"ה וטעם שא נא חטאתי: דרך כבוד למשה, כי הוא אלהים לפרעה (לעיל ז א) וגדול מאד בארץ מצרים (להלן יא ג). והעתירו אל ה' אלהיכם, לשניהם, כי כן יאמר פרעה בכל פעם דרך מוסר, כי יודע פרעה כי משה הוא המעתיר, כי כן אמר לו למתי אעתיר לך (לעיל ח ח), והעתרתי אל ה' (שם כה), אפרוש את כפי אל ה' (שם ט כט), כי לא ידבר משה בזה לשון רבים, שלא יוציא שקר מפיו.

פסוק כ"ה

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ"

רמב"ן:

ד"ה גם אתה תתן: לא אמר משה דבר זה על מנת להעשות, ולא עשה כן כלל, אבל הם דברי חיזוק. יאמר כי תכבד מאד יד ה' עליו ועל עמו, עד כי גם זבחים ועולות וכל אשר לו יתן בעד נפשו. ובאמת כי כאשר אמר להם (להלן יב לב) וברכתם גם אותי, היה נותן ברצונו כל מקנהו לכפר עליו, אבל לא עלה על דעת משה לעשות זבח רשעים תועבה (משלי כא כז), כי ה' חפץ דכאו, לא לכפר עליו, רק להענישו ולנער אותו ואת כל חילו בים.

 (ועיין ראב"ע:

ד"ה גם אתה תתן בידינו: גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב בעדך.)

פסוק כ"ה

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ"

רש"י:

ד"ה גם אתה תתן בידינו זבחים: לא דייך שמקננו ילך עמנו אלא גם אתה תתן.

פסוק ח'

"וַיּוּשַׁב אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן"

ראב"ע:

מלת את כמו עצם הדבר. וכאשר יאמר האדם אוהבי. שהיו"ד סימן המדבר או יאמר אוהב אותי. שהטעם עצמי הדבר שוה. על כן אם אמר אומר כי ראובן הרג את שמעון אז שמעון הרוג. אך באמור ראובן הרג שמעון הטעם שוה כמו ורב יעבד צעיר. אשר ברא אלהים אדם. ואל תחשוב כי מלת את לאות על הפעול בעבור שהוא נמצא כן ברבים וימצא עם הפועל. ובא הארי ואת הדוב ואומרים ככה. ואמר רבי יהודה המדקדק כי בעבור מילת את אמר ויושב ולא אמר ויושבו. ולפי דעתי כי אמר ויושב בעבור כי משה הוא העיקר. וככה ותדבר מרים ואהרן. היא היתה עיקר הדבור.