מכת ברד

התוכל להסביר את הויכוח בין פרעה ובין משה, המשתקף בשינוי שמות הקודש בפסוקים אלה?

ועיין ראב"ע, פרק ח' פסוק ט"ו:

ד"ה ויאמרו: בעבור שראו שעשו כמעשה אהרן בדבר התנין גם במכת הדם והצפרדע, ולא יכלו עתה לעשות כאשר עשה אהרן, אמרו לפרעה: לא באה זאת המכה בעבור ישראל לשלחם רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים על מזל ארץ מצרים. כי כבר פירשתי כי פרעה לא כיחש הבורא רק השם שהזכיר לו משה. וזה כדרך כי לא ידו נגעה בנו מקרה הוא היה לנו (שמואל א' ו' ט') מן השמים. על כן חזק לב פרעה. ואשר יחזק זה הפירוש שאמרו אצבע אלוהים היא ולא אמרו אצבע ה' שהוא אלהי ישראל כאשר אמר פרעה במכות הצפרדעים העתירו אל ה'. וזה השם הזכיר במכות האחרונות. ועוד כי משה אמר לפרעה דבר מכת היאור לפני היותה.

ראב"ע, פרק ט' פסוק כ"ח:

ד"ה העתירו אל ה': הזכיר השם הנכבד, ואמר קולות אלהים, כי הוא מודה שיש אלהים כאשר הזכרתי. ובעבור שלא אמר קולות ה' חיבר משה שם העצם והתואר, ואמר מפני ה' אלוהים, והטעם כי ה' הוא אלהים לבדו. ולא תמצא ככה בדברי משה בכל התורה. ואין טענה ממילת אדוני אלוהים אתה החלות, כי באל"ף דל"ת הוא כתוב.

התוכל להסביר למה כינה החוקר בנו יעקב (במאמרו המובא בראש) את הפסוק האחרון (ט' ל'): "נקודת הגובה של כל סיפור עשר המכות – ובמובן ידוע גם הנקודה המרכזית של כל התורה כולה"?

מה הסיבה שדברי ההתראה (י"ג-י"ט) במכה זו ארוכים מדברי ההתראה שבאו במכות האחרות? (ז' כ"ו-כ"ט, ח' ט"ז-י"ט, ט' א'-ד')

בכל דברי ההתראה שבמכות הקודמות יבוא תמיד משפט תנאי:

פרק ז' פסוק כ"ז

"וְאִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ- הִנֵּה אָנֹכִי נֹגֵף"

פרק ח' פסוק י"ז

"כִּי אִם אֵינְךָ מְשַׁלֵּחַ אֶת עַמִּי- הִנְנִי מַשְׁלִיחַ"

פרק ט' פסוק ב'

"כִּי אִם מָאֵן אַתָּה לְשַׁלֵּחַ... הִנֵּה יַד ה'"

היש למצוא גם בדברי ההתראה שלפני מכת הברד משפט תנאי מקביל לאלה?

ענה לשאלתו!

פסוק כ"ג

"וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה"

צורה נדירה זו נמצאת רק כאן – ולדעת החוקרים – בהשפעת מקומנו בתהלים ע"ג ט'

"שַׁתּוּ בַשָּׁמַיִם פִּיהֶם וּלְשׁוֹנָם תִּהֲלַךְ בָּאָרֶץ"

מהי האסוציאציה שרצה המשורר שם להעלות בהשתמשו בביטוי הלקוח מכאן?

פסוק כ"ה

"וַיַּךְ הַבָּרָד בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם..."

על ידי איזה אמצעי סגנוני מגדיל הכתוב את רושם החורבן הכללי בפסוק זה?