נביא אמת ונביא שקר

"כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּחֹרֵב"

רמב"ן:

לא השלים הכתוב בכאן השאלה ששאלו, כי באמרם לא אוסיף לשמוע את קול ה' לא יזכו לנביאים, אבל כאשר אמרו (לעיל ה' כ"ד) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו, אז קיבלו להאמין בנביאיו ולשמוע ולעשות ככל אשר יצוה השם על ידם.
ולכך אמר בכאן נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' - ותאמין בו כאשר אתה מאמין בי, כי כן שאלת להיות דברי השם עמכם על ידי ושתשמעו אלי, אם כן האמינו גם כן בשאר הנביאים הבאים אחרי, כי כמוני כמוהם.
וזה טעם הטיבו אשר דברו - להאמין בנביאי, וכן אעשה להם לדורותם. ויתכן שהיתה שאלתם שם לדורות, וקבלתם שאמרו לשמוע ממשה באמרם 'ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו' גם כן לדורות עולם. ויהיה טעם 'ואת', כמו ואתה וכל נביא השם כמוך, כאשר פירשתי שם.

פסוק כ"א

"וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'"

"וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'"

אברבנאל, שואל:

למה לא שאל "איכה נדע את הדבר אשר דברו ה'" כמו ששאל "איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה'", כי הנה באו בפרשה שני משפטים: האחד – באמרו "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי אנכי אדרש מעמו" (פסוק י"ט) והשני – אמרו "אך הנביא אשר יזיד לדבר בשמי את אשר לא צויתי ומת הנביא ההוא" (פסוק כ') – והנה ראוי שיתן האות הצריך לכל אחד מהמשפטים האלה... ויקשה אם כן אמרו "הדבר אשר לא דברו ה'" ולא אמר "איכה נדע את הדבר אשר דברו ה'"?

פסוק כ"ב

"אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'"

פסוק כ"ב

"אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם ה' וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'"

לכאורה נראה מקומנו סותר את הנאמר בפרשת ראה (פרק י"ג פסוקים ב'-ג').

ועיין בגיליון ראה תש"ח ובייחוד את דברי הרמבמ"ן (משה מנדלסון) המובאים שם.

מהי הסתירה, ומה הדרך ליישובה?