עצת בלעם - המשל הרביעי
במדבר פרק כד, יד
לשאלת הפיכת הקללה לברכה ראה גיליון בלק תש"ה.
| א. | "...לכה איעצך אשר יעשה..." |
פסוק י"ד
"... לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"
לפסוק י"ד מקשה אברבנאל:
איך יקרא "עצה" מה שיהיה באחרית הימים? כי הנה זה מה שאמר הפילוסוף בג' מספר המידות: העצה לא תבוקש על מה שיעשה הזולת, כי לא יתייעצו אנשי לצידימוניא, איך יתנהגו ביניהם אנשי רומא, אבל ניקח עצה בדברים שהם בנו, ובנו הם נפעלים.
רש"י, פרק כ"ד פסוק י"ד:
ד"ה לכה איעצך: מה לך לעשות ומה היא העצה אלהיהם של אלו שונה זמה הוא כו' כדאיתא בחלק תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדהר בלעם.
ד"ה אשר יעשה העם הזה: מקרא קצר הוא זה, איעצך להכשילם ואומר לך מה שהן עתידין להרע למואב באחרית הימים.
ד"ה לזנות אל בנות מואב: ע"י עצת בלעם כדאיתא בחלק.
פסוק ב':
ד"ה וישתחוו לאלוהיהם: כשתקף יצרו עליו ואומר לה השמעי לי והיא מוציא לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה.
ד"ה בדבר בלעם: אמר להם אפי' אתם מכניסים כל המונות (ס"א האומות) שבעולם אין אתם יכולים להם שמא מרובים אתם מן המצרים שהיו שש מאות רכב בחור בואו ואשיאכם עצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא וכו' כדאי' בחלק ובספרי.
ראב"ע, פרק כ"ד פסוק י"ד:
ד"ה לכה איעצך: יש אומרים הטעם על בנות מואב וזה דבר רחוק בעבור שאמר באחרית הימים והנכון בעיני שהוא כמשמעו אתן לך עצה שתדע מה תעשה כי זה העם כן יעשה לעמך.
רשב"ם, פרק כ"ד פסוק י"ד:
ד"ה איעצך: עצה להכשילם לפי דעתי. אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. אבל עתה בקרוב בחייך לא תירא מהם.וזו היא העצה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' וכאן סתם משה את העצה לפי שבלחש אמרה בלעם לבלק ולא נודעה העצה עד שפרשה משה בשעת הצורך.
ספורנו, פרק כ"ד פסוק י"ד:
ד"ה לכה איעצך: עצת שליחות הנשים כמו שהתבאר באמרו הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם (להלן ל"א ט"ז). ד"ה אשר יעשה העם הזה-כי אמנם הרע אשר יעשה העם הזה לעמך לא יהיה בימיך ואין לך לירא אבל יהיה באחרית הימים בלבד כאמרו ומחץ פאתי מואב וכאמרו אדום ומואב משלוח ידם (ישעיה י"א י"ד).
דברי רש"י כאן לקוחים מסנהדרין ק"ו וזה לשון הגמרא שם:
אמר להם בלעם: "אלוהיהם של אלה שונא זימה הוא. והם (ישראל) מתאווים לכלי פשתן. בוא ואשיאך עצה: עשה להם קלעים (רש"י: אהלים של קלעים, כמו שעושים בשוקים.) ... והשב בהן זונות וימכרו להם כלי פשתן..."
וכשישראל אוכלין ושותין ושמחין ויוצאים לטייל בשוק, אומרת לו....:
"הרי אתה כבן בית, שב, ברור לעצמך!" וצרצורי של יין עמוני
(רש"י:
נאדות יין)
מונח אצלה. אמרה לו: "רצונך שתשתה כוס יין?" כיוון ששתה, בער בו
(רש"י:
שהיה משתכר ובוער בו יצר הרע)
אמר לה: "השמעי לי." הוציאה יראתה (אליל שלה) מתוך חיקה. אמרה לו: "עבוד לזה". אמר לה: "הלא יהודי אני!" אמרה לו: "מה אכפת לך... ולא עוד אלא שאיני מניחה אותך, עד שתכפור בתורת משה רבך!" וזהו שנאמר (הושע ט') "המה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם".
1. |
בדרכים שונות עונים הפרשנים דלעיל לשאלת האברבנאל – אלו הן? |
| 2. |
כיצד מפרש הראב"ע את המילה "אשר" בפסוקנו? |
3. |
הסבר את הרעיון הכלול בדברי הגמרא המסומנים בקוים. |
| 4. |
הסבר, מה טעם לא נכתבה כל אותה "עצה" במקומנו ואף לא במקומו בפרק כ"ד פסוק א', אלא נרמזה מאוחר יותר בפרק כ"ה י"ח ויותר בפרק ל"א ט"ז (עיין רש"י שם!)? |
