"...ושמרת משמרתו וחוקותיו..."

השווה לגיליון זה גם גיליון עקב תש"ז העוסק אף הוא בפסוקים אלה.

פסוק א'

"וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְו‍ֹתָיו"

רמב"ן:

ד"ה ושמרת משמרתו: ליראה אותו שתשמור מחטוא לפניו, כי אחר שיצוה באהבה יצוה ביראה, ויצוה בחוקים ובמשפטים ובמצות. או ושמרת משמרתו, שתשמור מה שהשם שומר, שהוא שומר את הגרים וחונן דלים ואביונים ועושה משפט יתום ואלמנה. וכענין שנאמר במקום אחר (מלכים א ב ג) לשמור את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו, ואמרו (שבת קלג:) מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום וכו'.

והשווה דבריו כאן לדבריו בראשית כ"ו ה':

ד"ה וישמר משמרתי: ...ועל דרך הפשט נאמר שיהא משמרתי. אמונת האלהות שהאמין בשם המיוחד ושמר משמרת זו בלבו, וחלק בה על עובדי העבודה זרה, וקרא בשם ה' להשיב רבים לעבודתו. מצותי. ככל אשר צוהו בלך לך מארצך, ועולת בנו, וגרישת האמה ואת בנה. חקותי. ללכת בדרכי השם להיות חנון ורחום ועושה צדקה ומשפט ולצות את בניו ואת ביתו בהם. ותורותי. המילה בעצמו ובניו ועבדיו ומצות בני נח כלן, שהן תורה להם.

פסוקים ב - ו

"וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה  
וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם...
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ...
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר...
וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם..."

לפסוקים אלה מקשה הר"ן, (רבנו נסים, תלמיד הרמב"ן, נפטר בשנת 1264), (בספרו דרשות הר"ן, בדרוש העשירי):

הנה הפסוקים האלה כולם מזכירים מיני פורעניות שהביא ה' יתברך על עוברי רצונו ומי שרוצים להישיר אותו אל המעלה הזאת והיא לעבוד את ה' בכל לב ובכל נפש אין ראוי להישירו על דרך זו, כי זה הצד יישר האדם לעבוד ה' ית' מיראת העונש. ושמא תחשוב כי זה נמשך למה שאמר תחילה (י' י"ב) "כי אם ליראה את ה' אלוקיך", זה אינו, כי אחר שסמך הכתוב "ליראה את ה' וללכת בדרכיו ולאהבה אותו" נראה כי באמרו "ליראה את ה' אלוקיך" כיוון אל היראה היותר מעולה והיא: להיות האדם ירא את ה' יתברך מצד רוממותו וגדולתו ולא מצד היראה מעונשו. (כי מי שירא אותו על הדרך הזה לבד נקרא "עוסק בתורה ובמצוות שלא לשמן.) ... וההישרה אל היראה הזאת (כלומר: "היראה מצד רוממותו") תהייה כשיצייר האדם מעשה ה' יתברך ונפלאותיו ועוצם פעליו והיה ראוי אם כן שיאמר: "וידעתם היום כי לא בניכם אשר לא ידעו ולא ראו מעמד הר סיני ואת הקולות ואת הלפידים ועמוד אש וענן אשר הלך לפניכם ארבעים שנה...", כי אלה הדברים יישירו האדם אל אהבת ה' יתברך ויראתו האמיתית, לא שיזכירם את אשר האביד שונאיו, ומה שנפרע מעוברי רצונו, כי אלה הספורים וכיוצא בהם יישירו האדם לעבוד ה' יתברך מיראת העונש".

תרגום אונקלוס, פסוק ב':

את מוסר ה' – ית אלפנא דה'.

עיין ראב"ע, פסוק ב':

ד"ה את גדלו את ידו החזקה: להוציא אתכם ממצרים.

עיין עקדת יצחק, (ר' יצחק עראמה, נפטר בסלוניקי, בתחילת המאה ה-16):

ד"ה ואשר עשה לכם: פשוטו לפי עניינו לזכור הטובות שעשה אתם, לא הרעות, כי אין מדרך התורה לאיים על עוברי המצוות במה שעשה לחיל פרעה, כי אם כל זה מפרסום עוצם גבורתו ויכולתו, אשר הפליא בהם לעשות עמנו את כל החסדים ואת כל האמת.

עיין העמק דבר:

ד"ה את גדלו: גדולת הטבע, כמו שראו בשליו וכבישת סיחון ועוג בדרך הטבע.

ד"ה את ידו החזקה: שידוד הטבע.

ד"ה ואת אותותיו: מכאן ואילך מונה והולך הטובות שעשה עם אותו דור שגורם אהבת ה' יותר מכל הדורות שלא ראו בעיניהם כמו שכתוב בספר שופטים ב' ג': "ויקם דור אחר אחריהם אשר לא ידעו את ה' וגם את המעשה אשר עשה לישראל".

ד"ה במדבר: המן והבאר והשלו והענן וכדומה.