הבטחת הזרע והארץ

פרק י"ב פסוקים ב'-ג'

"וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"

"וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו"

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה"

"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ"

"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי"

"וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ והפריתי אתך במאוד מאוד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו"

ההבטחה "ומלכים ממך יצאו" מתייחסת למלכים שימלכו על גויים, או למלכים שה' יבחר; אין להסיק מכאן שהמשטר צריך להיות מלוכני.  

"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים"

השווה:

פרק י"ב פסוק ז': (לשון עתיד)

"לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת"

פרק י"ג פסוק ט"ו: (לשון עתיד)      

"... לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ"

פרק ט"ו פסוק י"ח:  (לשון עבר)    

"לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת"

פרק י"ז פסוק ח': (לשון עתיד)  

"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ"

פרק י"ג פסוקים י"ד-י"ז

"וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה"

פרק ט"ו פסוקים י"ח-כ"א

פרק ט"ו פסוק י"ח

"בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת..."

מגילת תענית ג:

כשבאו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה אמרו (=חכמים): מי ילך וידון עמהם? אמר להם גביהה בן פסיסא שומר הבית לחכמים: "אני אלך ואדון עמהם. אם ינצחוני – אמרו להם: הדיוט שבנו ניצחתם!" אמרו ישמעאלים: "כתיב בתורה 'ביום ההוא כרת... לזרעך נתתי את הארץ...' ואנו מזרעו של אברהם – נחלוק עמכם". השיב להם: "כלום אתם מביאים לי ראיה מן התורה, אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, כתיב (כ"ה ו') 'ולבני הפלגשים... נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו' וכתיב (כ"ה ה') 'ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק'!", ברחו להם.

מדרש אגדה חקת כ':

כך אמר משה לאדום: שטר היה עלינו ועליך מימות אברהם זקננו "ועבדום וענו אותם", וגם האחים כולם היו צריכים לפרוע החוב של אביהם, ואתה אחי יעקב היית, והיה לך לפרוע החוב, כשם שעשינו אנחנו, ואתה ידעת שאנו פרענו החוב, ואתה לא פרעת, מפני שלא היית רוצה לפרע, שכן כתיב (בראשית ל"ו ז') "וילך (עשו) אל ארץ מפני יעקב אחיו" – מפני שטר חוב שבידו, והקב"ה אמר ליעקב: מי שיפרע חוב מבניו – יירש את הארץ, שכן כתיב "ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית וכו'" ואנו שפרענו חובו – מעתה לנו הארץ.

ועיין רש"י, בראשית ל"ו ז':

ד"ה ולא יכלה ארץ מגוריהם: להספיק מרעה לבהמות שלהם. ומדרש אגדה (פסוק ו') מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת (ט"ו י"ג) "כי גר יהיה זרעך", המוטל על זרעו של יצחק, אמר אלך לי מכאן, אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה, שמכר בכורתו.

פרק י"ז פסוקים ו'-ח'

"וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד וּנְתַתִּיךָ לְגוֹיִם וּמְלָכִים מִמְּךָ יֵצֵאוּ והפריתי אתך במאוד מאוד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם לִבְרִית עוֹלָם לִהְיוֹת לְךָ לֵא-לֹהִים וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים

רש"י:

ד"ה ונתתיך לגויים: ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשרו עליו.

רמב"ן:

ד"ה ונתתיך לגויים: לשון רש"י, ישראל ואדום, שהרי ישמעאל כבר היה לו ולא היה מבשר עליו. ואיננו נכון בעיני שיבשרנו בעת ברית המילה על עשו, והוא אינו מקיים המילה, וגם לא נצטוה עליה, כמו שדרשו בסנהדרין (נ"ט ב') "כי ביצחק" - ולא כל יצחק. אבל ישראל לבדם ייקראו גוים ועמים, וכן "אף חובב עמים" (דברים ל"ג ג'), "עמים הר יקראו" (שם י"ט), "אחריך בנימין בעממיך" (שופטים ה' י"ד). גם אחרי הולדת השבטים כולם אמר "גוי וקהל גוים יהיה ממך" (להלן ל"ה י"א), "ונתתיך לקהל עמים" (להלן מ"ח ד').

העמק דבר:

ד"ה ונתתיך לגויים: שתהיה מלמד דעת לגויים, שתהא מחכים ומישר דעתם.

פסוק ח':

ד"ה ונתתי לך... את ארץ מגוריך: שלא יאמר אברהם אבינו דזה תכלית ישראל בלבד, להיות נודדים בגויים ולהחכימם, ואם כן אין להם תעודת הישוב בעולם לחיות חיי ממלכה בפני עצמה, על כן חזר ופירש בסוף כל זה יהיה: "ונתתי לך... את כל ארץ כנען".