בקשת אברהם על סדום

פסוקים כ"ג-כ"ה

"וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט"

            על תפילה ראשונה זו מקשים המפרשים:

ר' שלמה דבנא, (הבאור):

יש להפליא על הסתירות אשר בתפלתו זאת: מתחילה (כ"ג) התפלל שלא להמית צדיק עם רשע. בפסוק שאחרי זה (כ"ד) הוסיף להתפלל שיצילו הצדיקים גם את הרשעים, ועדיין לא נענה על הראשון, ובפסוק השלישי חזר על הראשון להתפלל רק על הצדיקים?

            (וזוהי גם קושייתו של רש"י בפסוק כ"ה).

פסוק כ"ד

"אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ"

רמב"ן:

ד"ה חמשים צדיקים: כתב רש"י עשרה לכל כרך וכרך. התשחית בחמשה - תשעה לכל כרך וכרך, ואתה צדיקו של עולם תצטרף עמהם. אולי ימצאון שם ארבעים - וימלטו ארבעה כרכים, וכן שלושים יצילו שלשה, ועשרים יצילו שנים, ועשרה יצילו אחד. ולא ביקש על פחות מעשרה, שדור המבול היו שמונה צדיקים ולא הצילו על דורן, ותשעה על ידי צירוף כבר ביקש ולא מצא. כל אלו דברי הרב ז"ל. ואני תמה, אם כן מה התפילה והתחינה הזאת אשר היה מתחנן בכל פעם ופעם "אל נא יחר לאדני", "והנה נא הואלתי", והלא ראוי הוא שיהיו ארבעים מצילין ארבעה ושלושים והעשרים יצילו לפי חשבון כאשר החמשים יצילו חמש... והנה דעת הרב לומר שהרבים ראויין להצלה גדולה יותר מאשר יצילו המועטים אפילו הצלה מועטת, כמו שאמרו (ת"כ בחקותי) אינו דומה מועטין העושין את התורה למרובים העושין את התורה... ודרך פשט הכתובים סלולה, שאמר תחילה חמישים לתת חשבון שלם של עשרה לכל אחד ואחד, וחזר ופחת כמו שיכול, ולהציל הכל היה אומר. ולא ידעתי מי הכניסו לרב במה שאמר.

רש"י:

ד"ה אולי יש: עשרה צדיקים לכל כרך וכרך, כי חמשה מקומות יש.

ד"ה אולי ימצאון: וימלטו ארבעה הכרכים, וכן שלשים יצילו שלשה מהם או עשרים יצילו שנים מהם או עשרה יצילו אחד מהם.

1) פסוק כ"ג ד"ה האף תספה: הגם תספה. ולתרגום של אונקלוס שתרגמו לשון רוגז, כך פירושו האף ישיאך שתספה צדיק עם רשע.	למה לא הסתפק בפירושו הראשון והביא גם את השני המסתמך על תרגום אונקלוס, מהי מעלת השני על הראשון?
2) פסוק כ"ה ד"ה חלילה לך: חולין הוא לך, יאמרו כך הוא אומנתו, שוטף הכל, צדיקים ורשעים, כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה.	א. מפרשי רש"י מקשין: איך יאמרו: כך היא אומנותו... והלא בדור המבול נשארו נח ובניו...? ענה לשאלתם! ב. גור אריה, מקשה: אם דבר שאינו הגון לאבד צדיק עם רשע, אם כן מצד זה אין ראוי לעשותו, ומה צריך לטעם, שלא יאמרו כך היא אומנותו?? נסה לענות על שתי הקושיות.
3) פסוק כ"ה ד"ה כדבר הזה: לא הוא ולא כיוצא בו.	מה קשה לו?
4) פסוק כ"ה ד"ה חלילה לך: לעולם הבא.	מה מובנו של "עולם הבא" כאן?
5) פסוק כ"ה ד"ה השופט כל הארץ: נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיהה, וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמת.	מה ראה רש"י להוסיף בפירושו מילת "אמת"?

פסוק כ"ה

"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע"

בראשית רבה מ"ט:

ערבובי תשובות יש כאן. אברהם אמר: "חלילה לך... להמית צדיק עם רשע". והקב"ה אמר: "והיה כצדיק כרשע!" יתלה לרשע (ייתלה דינם, יאריך אפו להם) בשביל הצדיק.

פסוק כ"ו

"וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם"

ראב"ע:

ד"ה וטעם בתוך העיר: שהם יראים את ה' בפרהסיא, וכן "שוטטו בחוצות ירושלים" (ירמיה ה' א').

השווה לדבריו רד"ק, לירמיהו ה' א':

שוטטו בחוצות ירושלים... אם יש עושה משפט ואסלח לה: והנה אמר דוד (תהלים ע"ט) "נתנו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים, בשר חסידיך לחיתו ארץ" – הנה כי היו בירושלם חסידים ועבדי אל ואיך אמר ירמיהו: "אם יש עושה משפט..."? פירש אדוני אבל ז"ל, כי ירמיהו אמר בחוצות ירושלם וברחובותיה, כי החסידים שהיו בירושלים, היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחוצות מפני הרשעים.

(ועיין עוד שבת נ"ה א').