מכירת יוסף

מה הן הקושיות והתמיהות הרבות בעניין מכירתו של יוסף המתעוררות למקרא הפסוקים הנ"ל ולאור ההשוואה ביניהם?

דרכים שונות למפרשים ביישוב התמיהות הנ"ל. סדרם לקבוצות ונסה למצוא ולנמק, מי מהם מצליח ליישב בפירושו את כל התמיהות?

רש"י, פרק ל"ז פסוק כ"ח:

ד"ה ויעברו אנשים מדינים: זו היא שיירא אחרת, והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה.

ד"ה וימשכו: בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים, והישמעאלים למדינים, והמדינים למצרים.

ראב"ע, פרק ל"ז פסוק כ"ח:

ד"ה ויעברו: וכאשר עברו עליהם הישמעאלים הסוחרים כי המדינים יקראו ישמעאלים וכן אמר על מלכי מדין כי ישמעאלים הם (שופטים ח' כ"ד).

רמב"ן, פסוק כ"ה:

ד"ה והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד: כאשר נשאו עיניהם וראו מרחוק אנשים באים מדרך גלעד, הכירו כי אורחת ישמעאלים היא בגמלים, וידעו כי למצרים ילכו, כי מגלעד יובא הצרי והנכאת, ולמצרים היה דרכם להוליך אותו. ולכן אמר להם יהודה: הנה האנשים האלה מארץ מרחק, והולכים אל ארץ רחוקה, נמכרנו להם, כי לא ייוודע הדבר. וכאשר קרבו להם, מצאו כי היו בעלי סחורה, אשר להם הנכאת והצרי, אנשים מדינים סוחרים, ששכרו הגמלים מהישמעאלים. וימכרו את יוסף למדינים, שקנו אותו לסחור בו לסחורה, כי אורחת הישמעאלים משכירי הגמלים לא יקנו הם סחורה לעצמם. ואמר (בפסוק כ"ח) וימכרו את יוסף לישמעאלים, כי להם מסרו אותו, שהם מוליכים הסחורה למצרים. וזה טעם "מיד הישמעאלים אשר הורידוהו שמה" (להלן ל"ט א'), כי היה בידם, אבל המדינים היו בעליו והם סחרו בו, והוא שאמר "והמדנים מכרו אותו אל מצרים". וכל מעשה בכתוב, פעם יספר אותו במושל המצוה בו, ופעם בשליח שיעשנו בידו, כענין שנאמר (דברים י"א ז') "את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה", וכתוב אחר (שם ל"ד י"ב) "אשר עשה משה לעיני כל ישראל". וכן אמר (מלכים א' ז' נ"א) "ותשלם כל המלאכה אשר עשה המלך שלמה", וחירם עשאה, כדכתיב (שם ז' י"ד) "ויבא אל המלך שלמה ויעש את כל מלאכתו". וביוסף עצמו אמר (להלן ל"ט כ"ב) "את כל אשר עושים שם הוא היה עושה" - נותן המעשה למצווה בו ולעושה אותו. ורבי אברהם אמר (בפסוק כ"ח), כי המדינים יקראו ישמעאלים, כאשר אמר הכתוב על מלכי מדין, כי ישמעאלים הם (שופטים ח' כ"ד). ואיננו כאשר חשב, כי הכתוב שאמר (שם) "כי נזמי זהב להם כי ישמעאלים הם", ירמוז על בני קדם שהמלחמה ההיא להם היתה, דכתיב (שם ו' ל"ג) "וכל מדין ועמלק ובני קדם נאספו יחדיו", ובני קדם הם ישמעאלים, כי על כל בני הפילגשים אשר לאברהם אמר (לעיל כ"ה ו') "וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם". גם יתכן שהיו המלכים ישמעאלים והם מלכו על מדין, כי למה יקראו מדין על שם ישמעאל אחיהם? והנכון בפשט הכתוב ביוסף מה שאמרנו בו, אבל רבותינו אמרו (בראשית רבה פ"ד כ') שנמכר פעמים רבות.

רשב"ם, פסוק כ"ח:

ד"ה ויעברו אנשים מדינים: ובתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם, וממתינים היו לישמעאלים שראו וקודם שבאו הישמעאלים, עברו אנשים מדינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדינים לישמעאלים. ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואף על פי אשר כתב "אשר מכרתם אותי מצרימה", יש לומר שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא, כי "ויעברו אנשים מדינים" משמע על ידי מקרה, והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר "וימכרו יוסף לישמעאלים" - כי אחיו מכרוהו, אם כן צריך לומר שהם ציוו למדינים סוחרים למושכו מן הבור, ואחר כך מכרוהו לישמעאלים.

פסוק ל"ו:

ד"ה והמדינים מכרו אותו אל מצרים: מדן ומדין וישמעאלים אחים היו, ומדן וישמעאלים אחד הם, לפי הפשט. לכך הוא אומר כי מדנים מכרוהו וישמעאלים הורידוהו שמה, כי שניהם אחד הם, לפי הפשט.

חזקוני:

בעוד שהיו מדברים ביניהם "לכו ונמכרהו לישמעאלים הבאים אלינו", ובטרם הגיעו הישמעאלים אליהם, ויעברו אנשים מדינים סוחרים ומכרוהו האחים להם בעודו בבור, פן יבכה לפניהם, ויתביישו ממנו; וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור, שהרי קנוהו מיד אחיו. ובעודם מושכים אותו מן הבור באו הישמעאלים אליהם, וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים, והישמעאלים מכרוהו למדנים, ומדנים לפוטיפר. הרי כאן ארבע מכירות, והא דכתיב לקמן (ל"ט א') "ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים"? כך היה המעשה: השבטים מכרוהו למדינים, ומכירה זו לא נכתבה, הואיל ולא היתה רק לפי שעה; ומדינים מכרוהו לישמעאלים; וישמעאלים למדינים – ומכירה זו שלישית לא נכתבה, לפי שהשלישית הישמעאלים מכרוהו בחיפזון ובהצנע, כי אמרו, שמא יחזרו בהם המדינים מלקנותו; ומדינים מכרוהו לפוטיפר, כשראה פוטיפר את יוסף, שהיה יפה מראה, ביד מדינים, תמה בעצמו ואמר: בכל מקום גרמני מוכר כושי (רש"י: גרמני לבן ביותר והישמעאלים שחורים; פירוש מהרז"ו: מאנשי גרמניה שאנשיה לבנים, ועל כן כל איש לבן נקרא גרמני) וכאן כושי מוכר גרמני?! אין זה עבד! אמר להם: "תנו לי ערב, שהוא עבד ולא יתבענו שום איש ממני." הלכו מדינים והביאו הישמעאלים וערבו שלא גנבוהו. והיינו דכתיב (ל"ט א') "ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים", פירוש מערבותם, כמו (מ"ג ס') "אנכי אערבנו, מידי תבקשנו"

(לסוף דברי החזקוני מן "ואמר: בכל מקום גרמני" – על פי בראשית רבה פ"ו).

ספורנו, פסוק כ"ח:

ד"ה מדינים סוחרים: בעלי סחורת גמלי הישמעאלים.

ד"ה וימכרו את יוסף לישמעאלים: לישמעאלים עשו את המכר בעד המדינים הסוחרים, ולא רצו לדבר עם הסוחרים פן יכירום בשבתם לפעמים בעירות למכור, אבל דיברו עם בעלי הגמלים, שאינם מתעכבים בעיירות אבל עוברים בהם דרך מעבר בלבד, ועל ידם עשו המכר, אבל הקונים היו המדינים הסוחרים כאמרו "והמדנים מכרו אותו אל מצרים" (פסוק ל"ו). וכן קרה לנו בבית שני שמכרו קצתנו את קצתנו ביד האומות, בפרט כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה ששעבדו ישראל לרומיים, וגרמנו לנו זה הגלות, כמו שהיה העניין במכירת יוסף שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים, כדבריהם ז"ל (שבת י' ב').

פרק ל"ט פסוק א':

ד"ה מיד הישמעאלים: שהיו בעלי הגמלים הנושאים, והם בעצמם היו סרסורים.

ר' שמואל חיים לאלי, (באגרתו לשד"ל תקפ"ט, מובא ב"משתדל" לשד"ל על התורה):

וירחקו מן הבור שלא לשמוע זעקת יוסף בהתחננו אליהם, כעדות הכתוב (מ"ב) "אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו". עודם אוכלים וישאו עיניהם ויראו אורחת ישמעאלים ויאמר יהודה "מה בצע... וישמעו אחיו" – הסכימו כולם, כי אחרי כלותם לאכול ישובו אל הבור ויעלו משם את יוסף ויביאוהו אל הישמעאלים למכרו להם, כי לא נמצא רמז בכתובים שהישמעאלים יהיו צריכים על פי דרכם להגיע עד אצל בני יעקב. ויהי עודם מדברים ביניהם, רחוק מהבור, והנה בלי ידיעת אחד מהם, ויעברו אנשים מדינים סוחרים (במקרה אשר הקרה ה') אצל הבור, וימשכו המדינים ויעלו את יוסף מן הבור ויביאוהו אל הישמעאלים וימכרוהו להם בעשרים כסף. ויביאו את יוסף מצרימה. והנה אחרי אכלם וימהר ראובן לבדו ויפרד מאחיו בלא ראותם וישב בזריזות אל הבור להעלות את יוסף ולהשיבו אל אביו, טרם יגיעו אחריו להעלותו ולמכרו, אבל... כהמס הדונג מפני אש כן נמס לב ראובן בהביטו אל הבור ואין עוד יוסף שם, ויקרע בגדיו, כי חשב בדעתו שאין ספק, כי דוב או אריה טורף נשאוהו חי אל מעונו למלא טרף חוריו... ומה שכתוב אחר כך (פסוק ל"ו) "והמדינים מכרו אותו אל מצרים", הם הם הישמעאלים, כי "ישמעאלים" הוא שם כולל לכל בני אברהם זולת יצחק, ואפשר שיהיו מבני מדן בן אברהם (בראשית כ"ה ב'); ואולם המדינים המוכרים את יוסף לישמעאלים, אף שגם הם מבני אברהם, הם בוודאי אנשים אחרים, אשר לא היו באורחת הישמעאלים, ואי אפשר שיהיו אחד, המוכרים והקונים, ולכן נקראו בשם לוואי "סוחרים".

מהו הקושי הסינטקטי הנשאר בפסוק כ"ח לפי פירוש רש"י?

ועיין רש"י, בראשית ט"ו ו':

ד"ה ויחשבה לו לצדקה: הקב"ה חשבהּ לאברם לזכות ולצדקה על האמונה שהאמין בו.

הרא"ם, מקשה על רש"י:

ד"ה וימשכו: קשה, מה הוכרח לפרש שמכרוהו לישמעאלים וישמעאלים למדינים ולא להפך? והלא אז יתיישבו הכתובים יותר?

הסבר למה יתיישבו הכתובים יותר בדרך זה? נסה למצוא נימוק לכך שרש"י לא בחר בכל זאת בדרך זו.

כיצד מפרשים ראב"ע ורמב"ן את הפסוק שבשופטים ח' כ"ד, כל אחד לפי פירושו כאן?

פרש את דברי הרמב"ן:

"וכל מעשהו בכתוב פעם יספר אותו... כשליח שיעשנו",

וכיצד הוא מפרש לפי זה את הפסוק בפרשתנו ל"ט כ"ב:

"וְאֵת כָּל אֲשֶׁר עֹשִׂים"?