הירידה הראשונה למצרים

התוכל להסביר ולנמק שינוי סגנוני זה?

באר, למה חזר הכתוב על אותם דברים?

רש"י:

ד"ה והם לא הכירוהו: שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו בא בחתימת זקן...

רמב"ן:

ד"ה והם לא הכירוהו: כלל, ולא הוצרך עוד להתנכר אליהם. ואמרו רבותינו (יבמות פ"ח א') בטעם ההכרה לפי שהניחם חתומי זקן, והם לא הכירוהו, שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן. והנה יששכר וזבולון אינם גדולים מיוסף רק מעט, אבל כיון שהכיר את הגדולים הכיר את כולם. ועוד היה מכירם, מדעתו שיבואו שם, והם לא הכירוהו, שלא נתנו לבם שיהיה העבד אשר מכרו לישמעאלים הוא השליט על הארץ: ואמר רבי אברהם "ויכירם" - בתחלה הכיר שהם אחיו, ואחרי כן הסתכל בכל אחד והכירו.

באלו דרכים מפרשים שניהם את סיבת אי ההכרה?

יש סבורים, שבאמור יוסף מילים אלה שכח לרגע את התנכרותו, ודיבר בסגנון הרגיל בבית יעקב, שאינו מתאים לאיש מצרי.

המסכים אתה או מתנגד לדעה זו? נמק את עמדתך.

השווה את פסוקנו לפסוקים הבאים:

בראשית כ' י"א

"רַק אֵין יִרְאַת אֱ-לֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי"

שמות א' י"ז

"וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱ-לֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ..."

דברים כ"ה י"ח

"וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים... וְלֹא יָרֵא אֱ-לֹהִים"

הסבר לפי ארבעת המקומות האלה, במה מתבטאת או במה צריכה להתבטא "יראת אלוקים" אצל נכרים, לפי דעת התורה.

פסוק א'

"וַיַּרְא יַעֲקֹב כִּי יֶשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו לָמָּה תִּתְרָאוּ"

ראב"ע:

ד"ה וירא יעקב בעבור היות ההרגשות נחברות במקום אחד, יחליפו זו בזו, כמו "ראה ריח בני" (כ"ז כ"ז) ו"מתוק האור" (קהלת י"א ז'), וכן "וירא יעקב", כי אחריו כתיב "הנה שמעתי" (פסוק ב').

הידועים לך עוד מקומות בתורה, שבהם מתבאר קושי זה באותה הדרך בה הולך ראב"ע?

פסוק ב'

"וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת"

כפל זה בלשון "חיוב ושלילת היפוכו" היא צורה מיוחדת להדגשה. הבא דוגמאות מתוך נ"ך לצורת הדגשה זו!