אזהרות הדיין

פסוקים ג'-ו'

"וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ"

לסדר הפסוקים ג'-ד', ה'-ו' מקשה אברבנאל:

למה בתוך אזהרות הדיין הכניס שתי אזהרות שאינם מעניינו – "כי תפגע שור אויבך...", "כי תראה חמור שונאך...", והיה ראוי שישלים עניין הדיין ראשונה, אחר כך יצווה בשור וחמור?

פסוק ו'

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ"

מכילתא כ"ב:

"לא תטה משפט אביונך בריבו" למה נאמר? לפי שהוא אומר "ודל לא תהדר בריבו", אין לי אלא "דל", עני תאב מניין? - תלמוד לומר: "לא תטה משפט אביונך בריבו"... דבר אחר: רשע וכשר עומדין לפניך בדיו; שלא תאמר: הואיל ורשע הוא, אטה עליו את הדין, תלמוד לומר: "לא תטה משפט אביונך בריבו" – אביון הוא במצוות.

רש"י:

ד"ה אביונך: לשון אובה שהוא מדולדל ותאב לכל טובה.

דברים ט"ו ד':

ד"ה אביון: ולהלן הוא אומר "כי לא יחדל אביון", אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום - אביונים בכם. אביון דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר.

פסוק ו'

"מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ" 

פסוק ו'

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ"

ספורנו:

ד"ה לא תטה משפט אביונך בריבו: שלא יהא רך לזה וקשה לזה בעת המשפט, שבעלי דינים מספרים טענותיהם, וכמו כן שלא יהא אחד עומד ואחד יושב ודומיהם.

פסוק ז'

"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"

שבועות ל' ב':

מניין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה

(רש"י: שלמד מתוך דברי העדים, שאין עדותן אמת)

שלא יאמר "הואיל והעדים מעידין – אחתכנו, ויהא קולר

(רש"י: שלשלת העון)

תלוי בצואר העדים"? תלמוד לומר: "מדבר שקר תרחק".

שבועות ל"א א':

מניין לתלמיד שאמר לו רבו: "יודע אתה בי, שאם נותנין לי מאה מנה – איני מבדה

(רש"י:

משקר).

מנה יש לי אצל פלוני ואין לי עליו אלא עד אחד... ותא אתה קום התם ולא תימא ולא מידי (=ובא אתה ועמד שם – בבית דין – ולא תאמר כלום.

(רש"י:

שיהא סבור בעל הדין שאתה בא להעיד ויודה אמת), 

דהא לא מפקת מפוך שקרא" (=שאינך מוציא מפיך דבר), אפילו הכי אסור? שנאמר: "מדבר שקר תרחק".

שבועות ל"א א':

מניין לשלושה שנושין מנה באחד, שלא יהא אחד בעל דין ושניים עדים, כדי שיוציאו מנה ויחלקו? תלמוד לומר: "מדבר שקר תרחק".

רשב"ם:

ד"ה מדבר שקר תרחק: ואם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים, ואין אתה יכול להכחישן, התרחק מאותו הדין, ואל תדין בו כלל.