בצלאל

התוכל להסביר למה הוזכרו המילים "ולהורות נתן בלבו" רק בפרשתנו בדברי משה לישראל ולא הוזכרו בדברי ה' למשה (בפרשת כי תשא?)

למה לא הוזכרו במקומנו אף "חכמי הלב" העושים במלאכה?

מה ראה משה להזכיר כאן (בפסוק ל"ה) את סוגי המלאכות?

רש"י, לפסוק ל"ד במקומנו:

ד"ה ואהליאב: משבט דן – מן הירודים שבשבטים, מבני השפחות, והשווהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן, והוא מגדולי השבטים, לקיים מה שנאמר (איוב ל"ד, י"ט): "ולא נכר שוע לפני דל".

מה ראה רש"י לפרש דברים אלה דווקא בפרשתנו ולא הקדים לפרשם בפרשת כי תשא, כדרכו לפרש כל מילה קשה או כל קושי ענייני או לשוני עם הופעתו לראשונה בתורה ולא בחזרתו?

מהו הדיוק הלשוני בפסוקים שעליו בנויים דברי ר' יצחק אלה?

מפרשי עין יעקב מקשים: מנא לו שאמר הקב"ה למשה "לך הודיע את ישראל וכו'", ואפשר שמתחילה לא אמר הקב"ה אלא למשה בלבד אם "הגון לפניו בצלאל?"

מה הרמיזות בלשון הכתוב לדבריו אלה?

פרק ל"ה פסוק כ"ד

"כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת ה'..."

המילה "תרומת" באה בצלע הזאת שתי פעמים. בפעם הראשונה היא מוטעמת מלעיל ואילו בפעם השניה מלרע.

מהי הסיבה להטעמה השונה?

פרק ל"ו פסוק ג'

"וַיִּקְחוּ מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה אֵת כָּל הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר הֵבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִמְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לַעֲשֹׂת אֹתָהּ..."

פרק ל"ו פסוק ל"א

"וַיַּעַשׂ בְּרִיחֵי עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָת"

מנחת שי:

קדמאה דצוה ה"אחד" בדל"ת (שמות כ"ו כ"ו) והדין דעשייה ה"אחת" בתי"ו. וסימן: "... באחד ההרים או באחת הגאיות". (מלכים ב' ב' ט"ז).