גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

שבעים הזקנים

ב.

המחלוקת בין משה ויהושע

ג.

שאלות ודיוקים ברש"י

לגיליון זה אין עלון הדרכה
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת בהעלותך
שנת תש"ו

שבעים הזקנים

במדבר פרק יא, פסוקים טז - כט

א.  שבעים הזקנים

סנהדרין י"ז א':

"וישארו שני אנשים במחנה". יש אומרים: בקלפי נשתיירו, שבשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אספה לי שבעים איש..." אמר משה: "כיצד אעשה? אברור ששה מכל שבט ושבט – נמצאו שנים יתירים. אברור חמשה חמשה מכל שבט – נמצאו עשרה חסרים. אברור ששה משבט זה וחמשה משבט זה – הריני מטיל קנאה בין השבטים". מה עשה? בירר ששה ששה והביא שבעים ושנים פיתקין. על שבעים כתב "זקן", ושנים הניח חלק. בללן ונתנן בקלפי. אמר להם: "בואו וטלו פיתקיכם!" כל מי שעלה בידו "זקן" אמר: "כבר קידשך שמים". מי שעלה בידו חלק, אמר: "המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך?"...
ר' שמעון אומר: במחנה נשתיירו. בשעה שאמר לו הקב"ה למשה "אספה לי שבעים איש..." אמרו אלדד ומידד: "אין אנו ראויים לאותה גדולה". אמר הקב"ה: "הואיל ומעטתם עצמכם, הריני מוסיף גדולה על גדולתכם!" ומה גדולה הוסיף להם? שהנביאים כולם נתנבאו ופסקו – והם נתנבאו ולא פסקו.

רש"י, פסוק כ"ו:

ד"ה וישארו שני אנשים: מאותן שנבחרו. אמרו אין אנו כדאין לגדולה זו. ד"ה והמה בכתובים: במבוררים שבהם לסנהדרין, ונכתבו כולם נקובים בשמות, ועל ידי גורל, לפי שהחשבון עולה לי"ב שבטים, ששה ששה לכל שבט ושבט חוץ משני שבטים, שאין מגיע אליהם אלא חמשה חמשה. אמר משה: אין שבט שומע לי לפחות משבטו זקן אחד. מה עשה? - נטל שבעים ושנים פתקין וכתב על שבעים "זקן", ועל שנים חלק, וברר מכל שבט ושבט ששה, והיו שבעים ושנים. אמר להם: טלו פתקיכם מתוך קלפי, מי שעלה בידו "זקן" - נתקדש, ומי שעלה בידו חלק - אמר לו: המקום לא חפץ בך.

רשב"ם, פסוק כ"ו:

ד"ה בכתובים: שנכתבו לצאת אל האוהל, ולא יצאו מתוך ענווה כמפורש בסנהדרין.

עקדת יצחק:

הנה במקום גנותם של ישראל למדנו שבחם, כי אפילו בעת ההיא שסופר מהם כל הגנות הנזכר, לא היה קשה למצוא שבעים איש ראויים שתשרה עליהם השכינה. ועוד סופר שנמצאו שם בעלי ענווה עצומה כאלדד ומידד, שלא מצא לבם אותם לצאת האהלה.

אברבנאל:

וכבר אמרו חז"ל שמשה, כדי שלא להטיל קנאה בין השבטים, רצה שיהיו ששה זקנים מכל שבט והיו עולים לשבעים ושנים הכתובים. ואלדד ומידד, בדעתם שהיה הציווי האלוקי: "אספה לי שבעים...", כדי שלא יתביישו שנים מהכתובים – אותם שלא יקבל משה – המה בענוונותם נשארו במחנה ולא באו אל אוהל מועד כשאר הזקנים. והקדוש ברוך הוא אינו מקפח שכר בריה, עם היות ששני הזקנים האלה לא באו אוהל מועד, זכו שניהם להגיע אל השפע ההוא...

שד"ל:

נראה לי שמשה בירר שבעים איש – לא שבעים ושנים – ושנים לא רצו לבוא. והנה ס"ח בלבד עמדו סביבת האוהל. (והכתוב (כ"ד) אומר "שבעים", כי משה כתב שבעים שמות ושלח לקרוא לכולם). ואחר כך ביאר, כי שנים לא רצו לבוא. ואמנם נבואת אלדד ומידד היתה לפרסם אמיתת הרוח האלוקי אשר נחה על הזקנים, כי הנה שנים אלה, אף על פי שלא היו רוצים, נחה עליהם הרוח ויתנבאו.

1.

מהו ההבדל העקרוני שבין דעת היש אומרים ובין דעת ר' שמעון?

2.

בעקבות מי הולכים המפרשים הנ"ל, ומהי סיבת בחירתם זו?

3.

מהי הסתירה שבין פסוק כ"ד ובין פסוק כ' המתורצת בדברי הגמרא?

4.

מהי חולשת תשובתו של שד"ל?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר