גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

"אלה מסעי בני ישראל"

פרשת מטות - מסעי
שנת תש"ו

סיכום המסעות

במדבר פרק לג

א.  "אלה מסעי בני ישראל"

פסוק א'

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל"

רש"י, פסוק א':

ד"ה אלה מסעי: למה נכתבו המסעות הללו? - להודיע חסדיו של מקום, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא היתה להם מנוחה, שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות. צא מהם י"ד, שכולם היו בשנה ראשונה, קודם גזירה, משנסעו מרמעסס עד שבאו לרתמה. שמשם נשתלחו המרגלים, שנאמר (במדבר י"ב ט"ז) "ואחר נסעו העם מחצרות" וגו' (שם י"ג ב') "שלח לך אנשים" וגו'. וכאן הוא אומר "ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה", למדת שהיא במדבר פארן. ועוד הוצא משם שמונה מסעות שהיו לאחר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת הארבעים, נמצא שכל שמונה ושלושים שנה לא נסעו אלא עשרים מסעות. זה מיסודו של רבי משה הדרשן. ורבי תנחומא דרש בו דרשה אחרת: משל למלך שהיה בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו, כיון שהיו חוזרין, התחיל אביו מונה כל המסעות. אמר לו: כאן ישננו, כאן הוקרנו, כאן חששת את ראשך וכו'.

רשב"ם, פסוק א':

ד"ה אלה מסעי: כל מסעות וחניות חוזר ומונה כדי לפרש היכן היו חונים.

רמב"ם, מורה נבוכים מאמר ג' פרק נ':

... ומפני זה כשתראה בתורה ספורים בזולת המצות ותחשוב שהספור ההוא אין צורך לזכרו או שיש בו אריכות, אינו רק להיותך בלתי רואה הפרטים המביאים לזכור מה שנזכר. ומזה סידר זכר כל המסעות, יראה מפשוטו של ענין. יזכר מה שאין תועלת בו כלל; ומפני זאת המחשבה העולה על הלב, נאמר "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'". ומקום הצורך אליו גדול מאוד, מפני שכל המופתים אינם אמיתיים רק למי שראם, אך לעתיד ישוב זכרם סיפור ואפשר שיכזב השומע... וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמוֹד ישראל במדבר ארבעים שנה; והימצא בו המן בכל יום; והמדבר ההוא כמו שזכר הכתוב (דברים ח' ט"ו) "נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים"; והם מקומות רחוקים מאוד מן היישוב, בלתי טבעיים לאדם (במדבר כ"ה) "לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות" ואמר בהם גם כן (ירמיהו ב') "ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם" וכתוב בתורה (דברים כ"ט) "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם"; ואלו כולם מופתים גדולים גלויים נראים. וכאשר ידע ה' יתברך שאפשר לפקפק באלו המופתים בעתיד, כמו שמפקפקין בשאר הסיפורים, ויחשוב (השומע – המפקפק) שעמידתם היתה במדבר קרוב ליישוב, שאפשר לאדם לעמוד בו, במדברות ששוכנים בהם הערביים היום, או שהם מקומות שאפשר לחרוש בהם ולזרוע ולקצור או להיזון באחד הצמחים אשר היו שם, או שמטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד, או שיש במקומות ההם בארות מים; מפני זה הסיר המחשבות ההם כולם, וחיזק ענייני אלה המופתים כולם בביאור המסעות הם, שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת, בעמוֹד מין האדם במקומות ההם ארבעים שנה. וכן אמרו (במדבר ט' כ') "על פי ה' יסעו ועל פי ה' יחנו". היה מספיק בסיפור ויעלה בלב האדם מתחילת מחשבה, כי כל מה שבא אחריו בזה העניין הוא הארכת דברים אין צריך, רוצה לומר (במדבר ט' י"ט) "ובהאריך הענן..." "ויש אשר יהיה הענן"... ואני אודיעך טעם אלה הפרטים כולם: טעמם הוא לחזק העניין ההוא, לסלק בו מה שהיו האומות חושבים אז ומה שיחשבו עד היום, שישראל תעו בדרך ולא ידעו אנה ילכו, באמרם "נבוכים הם בארץ", וכן קוראים אותו הערביים עד היום "מדבר התעייה", ויחשבו שישראל תעו ולא ידעו הדרך, והתחיל הכתוב לדבר ולחזק, כי המסעות ההם שהיו בלתי מסודרים ושובם בקצת פעמים והיות זמן עמידתם בכל מסע חלוק (=שונה) זה מזה, עד שהיה מעמדם במסע אחד שמונה עשרה שנה ובמסע אחר יום אחד, הכל בשיעור האלוקי, ולא היה תעייה בדרך – רק לפי היעלות עמוד הענן, ומפני זה פירט הפרטים ההם כולם, וכבר ביארה התורה כי הדרך ההוא קרוב וידוע וסלול, ורוצה לומר הדרך אשר בין חורב... ובין קָדש ברנע אשר היא התחלת היישוב, כמו שנאמר (במדבר כ' ט"ז) "והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך". והדרך ההוא מהלך אחד עשר יום כאמרו (דברים א') "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע" ואין זה מה שאפשר לתעות בו ארבעים שנה. אבל טעם העיכוב הוא מה שכתוב בתורה.
וכן כל עניין שייעלם ממך טעם שכרו, יש לו סיבה חזקה והנהיג העניין כולו על העיקר, אשר העירו חז"ל עליו: (דברים ל"ב מ"ז) "כי לא דבר ריק הוא מכם" – ואם ריק הוא – מכם הוא (ירושלמי פאה פרק א' הלכה א').

רמב"ן, הקדמה לפרשתנו:

ד"ה אחרי נקמת ה' במדין: אחרי נקמת מדין שאמר לו הקב"ה למשה "אחר תיאסף אל עמיך" (לעיל ל"א ב'), ואחרי שחילק ארץ סיחון ועוג ובנו הערים הנזכרות, נתן דעתו לכתוב המסעות. ונתכוין בזה להודיע חסדיו של הקדוש ברוך הוא עמהם, שאף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלין ממקום למקום תמיד, ולא היתה להם מנוחה, אבל בכל הזמן הגדול לא הלכו אלא ארבעים ושנים מסעות, כמו שכתב הרב רש"י מדברי רבי משה הדרשן. והוסיף הרב במורה הנבוכים (ג' נ') תועלת בידיעתם, לומר הצורך להזכיר המסעים גדול מאד, כי הנסים והאותות הנעשות היו אמיתיות לכל רואיהם, אך בעתיד יהיו דברים בשמועה ויכזיבם השומע. ומאותות התורה ונפלאותיה העצומות עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה ומציאת המן בכל יום, והם מקומות רחוקות מן הישוב ואינן טבעיות לבני אדם לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, ואמרה התורה (דברים כ"ט ה') "לחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם", וכל אלה אותות הם במעשה נס נראות לעין. וכאשר ידע הבורא יתברך כי יעבור על אלה האותות מה שיעבור על דברי הימים, לא יאמינו השומעים בהם, ויחשבו כי עמידתם במדבר הזה היה קרוב מן הישוב מקום אשר בני אדם שם, כמו המדברות אשר ישכנו שם בני ערב היום, או מקומות אשר יהיה שם חריש וקציר, או יש שם עשבים וצמחים למאכל בני אדם ושיהיה במקומות ההם בורות מים. על כן הרחיק מלבות בני אדם המחשבות האלה, וחיזק אלה האותות כולם בזכרון המסעות, כדי שיראו אותם הדורות הבאים וידעו האותות הגדולות איך עמדו בני אדם במקומות ההם ארבעים שנה, כל אלו דבריו. והנה מכתב המסעות מצות השם היא מן הטעמים הנזכרים, או מזולתן ענין לא נתגלה לנו סודו, כי "על פי ה'" דבק עם "ויכתוב משה", לא כדברי רבי אברהם שאמר שהוא דבק עם "למסעיהם", שכבר הודיענו זה (לעיל ט' כ') "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו".

ספורנו, פסוק א':

ד"ה אלה מסעי: רצה האל יתברך שייכתבו מסעי ישראל להודיע זכותם בלכתם אחריו במדבר בארץ לא זרועה באופן שהיו ראויים להיכנס לארץ.

1.

מהי השאלה העומדת בפני כולם?

2.

מה הן התשובות השונות הניתנות לשאלה זו?

3.

מהו ההבדל העקרוני שבין תשובת הרשב"ם לכל התשובות האחרות?

4.

הסבר את המקומות בדברי הרמב"ם המסומנים בקו.

5.

כנגד אלו דעות מוטעות נכתבה פרשתנו לדעת הרמב"ם?

6.

באר את מדרש חז"ל המובא בסוף דברי הרמב"ם! ומה הקשר בינו לבין פרשתנו?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר