הברכות לדן לנפתלי ולאשר

פסוק כ"ב

"דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק מִן הַבָּשָׁן"

פסוק כ"ג

"שְׂבַע רָצוֹן"

מלבי"ם, ויקרא א' כ"ו:    

"הרצון" יבוא בעברי על שני כוונות.
(א)על הפיוס שיתרצה ויתפייס על החטא, כמו (ישעיה מ') "כי נרצה עונה."
(ב) על החפץ בדבר מה ובזה הוא נרדף עם חפץ.

רש"י:

ד"ה שבע רצון: שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה.

והשווה רש"י, ויקרא י"ט ה':

ד"ה לרצונכם תזבחו: תחלת זביחתו תהא על מנת נחת רוח שיהא לכם לרצון שאם תחשבו עליו מחשבת פסול לא ירצה עליכם לפני.

רש"י, בפרשתנו ל"ג ט"ז:

ד"ה ורצון שוכני סנה: כמו שוכן סנה ותהא ארצו מבורכת מרצונו ונחת רוח של הקב"ה הנגלה עלי תחלה בסנה.

ד"ה רצון: נחת רוח ופיוס וכן כל רצון שמבקרא.

רמב"ן:

ד"ה נפתלי שבע רצון: שהיתה ארצו שבעה כל רצון יושביה, לשון רש"י. והנכון שהוא נמשך אל השם הנכבד, יאמר שבע ומלא רצון השם הנכבד וברכתו...

מלבי"ם:

ד"ה נפתלי שבע רצון: שיהיה שמח בחלקו.

פסוק כ"ד

"בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר"

רש"י:

ד"ה ברוך מבנים אשר: ראיתי בספרי אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד.

רמב"ן:

ד"ה ברוך מבנים אשר אם המ"ם תבוא ליתרון, כמ"ם תבורך מנשים (שופטים ה כד), הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט יא) וחברותיה, יהיה תימה איך ימעט משה שאר השבטים לאמר שיבורך אשר יותר מכל בני יעקב. ועוד שלא תתקיים ברכתו, כי לא היה כן.
ורש"י כתב, ראיתי בספרי (ברכה שנח) אין לך בכל השבטים שנתברך מבנים כאשר, ואיני יודע כיצד. והנה רבותינו נתכוונו לפרש "ברוך מבנים", שיהיה מבורך בבנים רבים שיוליד, כמ"ם מבורכת ה' ארצו ממגד שמים מטל (פסוק יג), ולכך אמרו שכל שאר השבטים ברך אותם בגבורה או בנחלתם ואשר לבדו נתברך בבנים. וגרסת הנוסחאות שלנו בספרי, אין לך שנתברך בבנים כאשר. אבל קיום הברכה הזאת לא נתבאר.
ואולי היא ממה שכתוב בדברי הימים (א ז מ), כל אלה בני אשר ראשי בית האבות ברורים גבורי חילים ראשי הנשיאים והתיחסם בצבא במלחמה מספרם אנשים עשרים וששה אלף, ולא נאמר שם בשאר השבטים כשבח הזה.
ועל דרך הפשט, ברוך מבנים אשר כטעם יהי רצוי אחיו, יאמר שיהיה אשר מבורך מפי כל בני יעקב אביהם ורצוי לכל אחיו. והטעם, כי ארצו שמנה ומשם יבואו כל מעדני מלך לכל השבטים, וכולם יאמרו תמיד יברך ה' הארץ הזאת אשר תוציא כפירות האלה, ויהיה מ"ם "מבנים" כמ"ם מה' יצא הדבר (בראשית כד נ), מאל אביך (שם מט כה).
ואונקלוס תרגם בריך מברכת בניא אשר, נראה שרצה לומר כי יבואו מכל השבטים לאשר לקנות השמן, ויהיו יהודה וישראל רוכליו בחטי מנית ופנג ודבש וצרי וכל זמרת הארץ, שיביאו הכל וימכרו לו ויקנו השמן, והנה הוא מבורך מכל הטוב הנמצא לכל השבטים, והוא טעם "רצוי אחיו" שימכרו לו ויקנו ממנו לרצון להם...

אברבנאל:

ואולי יהיה פירוש הכתובים כן, שטבע האנשים בכלל ובני ישראל בפרט בהיותם שווים באחוה, תרבה ביניהם הקנאה כשיבדל אחד מהם ביתר שאת, באומרם: "כולנו בני איש אחד נחנו, מי שמך לאיש שר ושופט עלינו". ולכן נאמר במרדכי (אסתר י'): "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרב אחיו דורש טוב לעמו..." כי זכר לדבר מתמיה, שמרדכי בהיותו יהודי יהיה משנה למלך, ויותר מזה שיהיה גדול ליהודים, כי אע"פ שיהיה משנה למלך לא יהיה גדול בעיני היהודים, כי תמיד יאמרו: "ומי אביו, ומי הוא זה ואיזהו שמלאו לבו להתגאות לזה", אמר שהיה גדול בעיני היהודים, ויותר זר מזה שהיה רצוי לרוב אחיו ולא יקנאו בממשלתו (כי גם זה מטבע בני ישראל מאוד) ולכן להגיד דבר פלא אמר שהיה רצוי לרוב אחיו, לא לכולם כי אם לרובם, וזה אמנם מפני שהיה דורש טוב לעמו... ועל זה הדרך אמר "ברוך מבנים אשר" ר"ל מהולל יהיה מאחיו ויהיה רצוי אחיו, שהוא דבר יוצא מטבעם, ונתן הסיבה להיותו מבורך מפיהם באומרו "וטובל בשמן רגלו",שהיה לו שמן רב ולא היה מקפיד עליו אבל היה נדיב ונותן ממנו מתנות, כי זה המכוון "וטובל בשמן רגלו".