שליחת המרגלים

גיליון זה הוא המשך גיליון דברים תש"ב שעסק גם הוא בשליחת המרגלים אלא שהתרכז בייחוד בפסוקים י"ט-כ"ג. עיין שם!

השווה:

פסוק כ"ז

"בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

רש"י:

ד"ה בשנאת ה' אותנו: והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר: מה דבלבך על רחמך - מה דבלביה עלך.

רש"י:

ד"ה בשנאת ה' אותנו הוציאנו מארץ מצרים: הוצאתנו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, ויש לו שתי שדות - אחת של שקיא, ואחת של בעל. למי הוא אוהב נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים לתת לנו את ארץ כנען.

ספורנו:

ד"ה בשנאת ה': על מה שעבדנו עבודת כוכבים ומזלות במצרים.

פסוק ל"ז

"גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם"

אברבנאל, מקשה:

הפסוק הזה תמצאהו בתוך הגזירה שגזר האל יתברך על דור המרגלים שלא ייכנסו לארץ, כי תחילתה "ויקצוף ויישבע לאמר אם יראה איש באנשים..." ואחריו אמר "גם בי התאנף..." והמשיך עוד עניין הגזירה ואמר "וטפכם אשר אמרתם..." ובתוך אזהרתם אומר, שגם הוא (משה) בכלל חטאתם... וסותר לזה פרסמה התורה בפרשת חוקת (במדבר כ'), שמשה ואהרן מתו בעוון מי מריבה, ויקשה – אם כן – אמרוֹ כאן "בגללכם"?

רמב"ן, פסוק ל"ז:

ד"ה גם בי התאנף: יאמר הנה חטאתיכם אשר עשיתם בעת ההיא במרגלים מנעו מכם הארץ הטובה, ועוד הוספתם לחטוא בפעם אחרת, עד שמנעתם גם אותי מלעבור. כי רצה להזכיר יחד עונש כל הנמנעים מעבור אל הארץ, כי הכל בגרמת עוונותיהם. וכדי שיזכיר כאן ענין יהושע כי הוא יעבור מפני שמילא אחרי ה' כחברו, ויזכה עוד שינחיל הארץ לדור השני, בעבור שנענש משה ונגזר עליו שלא יעבור. והנה הזכיר כל המעשה ההוא זולתי מגיפת המרגלים עצמם. וגם לא הזכיר הדיבה, כי לא ידבר בגנאי היחידים, אבל יוכיח את הרבים שכולם חטאו וכולם נענשו.

ספורנו,* פסוק ל"ד:

ד"ה את קול דבריכם: קול בכייה של חינם .

פסוק ל"ז:

ד"ה גם בי התאנף: וזה כדי שתתקיים בכם בכייה לדורות כמו שייעד באמרו "אם לא כאשר דיברתם באוזני כן אעשה לכם". והדיבור באוזניו בזה היה באומרם "נשינו וטפינו יהיו לבז", ולכן סיפר עניין מיתתו אף על פי שלא היה עד סוף ל"ח שנה אחרי כן, והגיד אותו בתוך דבריו של הקדוש ברוך הוא, שהיו בשנה השנית לצאתם ממצרים, שאז "אם יראה איש באנשים האלה" ואמר גם כן "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה", שהיתה הכוונה שהטף בסוף יהיה לבז, כמו שביאר המשורר באמרו "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות", וכן העיד יחזקאל באמרו "וגם אני נשאתי את ידי להם במדבר להפיץ אותם" וכו'. ובהגידו עניינו בתוך דבריו של הקדוש ברוך הוא הודיעם כי מניעת היכנסו לארץ היתה סיבה שמתקיים בהם יותר רוע הגזירה שנגזרה שטפם יהיה לבז לדורות, וזה בעצמו העיד המשורר באמרו "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם... לא השמידו את העמים ויתערבו בגוים... ויחר אף ה' בעמו".

רמב"ן, במדבר י"ד א':

ד"ה וטעם ויבכו העם בלילה ההוא: כי לעת ערב באו המרגלים באוהליהם, כאשר הלכו מלפני משה, ובבוקר השכימו וילינו כולם על משה ואהרן, וכך אמר משה (דברים א' כ"ז) "ותירגנו באהליכם", כי באוהליהם היו אומרים דברי נרגן. ואמרו רבותינו (תענית כ"ט א'): הם בכו בכיה של חינם, ואני אקבע להם בכיה לדורות. ולא ידעתי מאיזה רמז שבפרשה הוציאו זה. אבל מקרא מלא הוא (תהלים ק"ו כ"ד-כ"ז), "וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ה' וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות". אולי ידרוש זה מפסוק (ל"א) "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה", יאמר וטפכם כאשר אמרתם לבז יהיה בבוא עת פקודתם, כי אני פוקד עוון אבות על בנים, והבאתי אותם עתה שידעו את הארץ ידיעה בלבד, אבל לא שיירשו אותה לדורות. והכתוב ירמוז בכיוצא בזה, ולא ירצה לגזור רעה, רק בענין תוכחת על תנאי.

ספורנו, במדבר י"ד כ"ח:

ד"ה כן אעשה לכם: בזמנים מתחלפים, ובזה נשבע מה שהעיד המשורר באומרו "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים". וכן יחזקאל באומרו "וגם אני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגויים".

עיינו גם בתהלים פרק ק"ו.

-------------------------------------------------------------------------------

*להבנת דברי ספורנו:

תענית כ"ו ב':

בט' באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר...

שם כ"ט א':

"ותשא כל העדה ויתנו את קולם בבכי" אמר ר' יוחנן: אותו היום ערב תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה: אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות...