בריחת יעקב מלבן

הערה: לפרק זה עיין גם גיליון ויצא תש"ז.

פסוק א'

"וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר..."

פסוק ב'

"וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן"

פסוק י"ט

"וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ"

דעות שונות לחכמים ולמפרשים בטעם מעשה זה של רחל אמנו, ואלה מקצתן:

בראשית רבה ע"ד:

"ותגנב רחל את התרפים" – והיא לא נתכוונה אלא לשם שמים. אמרה: מה אנא מיזל לי ונשבוק הדין סבא בקלקוליה? (=כיצד אנו הולכים ומניחין לאותו זקן בקלקלתו?)

רש"י:

ד"ה ותגנב רחל את התרפים: להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה.

רבנו בחיי, בשם רבנו חננאל:

כדי שיחזור בו ויאמר: "אלוה גנוב אין בו ממש".

ראב"ע:

ד"ה התרפים: ...ויש אומרים שרחל גנבתם לבטל עבודה זרה מאביה. ואילו היה כן, למה הוליכה אותם עמה, ולא טמנתם בדרך?

רשב"ם:

ד"ה ותגנב רחל: לא יגידו ויודיעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח כענין שנאמר: "אין אפוד ותרפים", "כי התרפים דברו און". רגילים היו לקסום בהם.

פסוק ל"ו

"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן... מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי..."

בראשית רבה ע"ד:

ויחר ליעקב וירב בלבן: אמר ר' חננא בר יצחק: קפדנותם של אבות ולא ענוותנותם של בנים.
קפדנותם של אבות – מניין? "ויחר ליעקב וירב בלבן ויען יעקב ויאמר ללבן: מה פשעי מה חטאתי כי דלקת אחרי" – אתה סבור שמא מכות או פצעים היו שם? לא, אלא דברי פיוסים. יעקב מפייס את חמיו: "כי מששת את כל כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך" – אמר ר' סימון: בנוהג שבעולם, חתן שדר אצל חמיו, אפשר לו שלא ליהנות אפילו כלי אחד, אפילו סכין אחד? ברם כאן "מששת את כלי, מה מצאת מכל כלי ביתך"? – אפילו מחט, אפילו צינורא (=מעין מחט לסריגה) לא מצאת.
ולא ענוותנותם של בנים – מניין? מדוד, שנאמר (שמואל א' כ') "ויברח דוד מניות ברמה ויבא ויאמר לפני יונתן: מה עשיתי, מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נפשי" – מזכיר שפיכות דמים בפיוסו. ברם כאן (=ביעקב): "כי דלקת אחרי".