פרשיות הקרבנות

השוה

פרק ב' פסוק ג'

"וְהַנּוֹתֶרֶת מִן הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו..."

פרק ו'

פסוק ט'

"וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ... "

פסוק י"א

"כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכְלֶנָּה..."

פסוק ח'

"אַזְכָּרָתָהּ לַה'"

רש"י, פרק ב' פסוק ב':

ד"ה אזכרתה: הקומץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה, שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח.

ראב"ע, פרק ב' פסוק ב':

ד"ה אזכרתה: האל"ף נוסף, והטעם, מה שהיה לו לזכרון לפני השם בעבור מנחתו, ורבים פירשוהו כריח וקטורת כמו וזכרו כיין לבנון.

ועיין הושע י"ד ח':

"יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן"

רשב"ם, פרק ב' פסוק ב':

ד"ה אזכרתה: לשון זכר רגיל לומר בלבונה מפני הריח העולה. וכן כתיב: "מזכיר לבונה", וכן: "והיתה ללחם לאזכרה". מיני מנחות הכתובות כאן מפורשים במנחות, מנין חלותיהם וכמה לבונה וכמה שמן בכל אחת ומהו מחבת ומה היא מרחשת.

ועיין גם ישעיה ס"ו ג':

"שׁוֹחֵט הַשּׁוֹר מַכֵּה-אִישׁ זוֹבֵחַ הַשֶּׂה עֹרֵף כֶּלֶב מַעֲלֵה מִנְחָה דַּם-חֲזִיר מַזְכִּיר לְבֹנָה מְבָרֵךְ אָוֶן גַּם-הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וּבְשִׁקּוּצֵיהֶם נַפְשָׁם חָפֵצָה"

באור (ר' נפתלי הירץ ויזל):

אזכרה: שם לקומץ סולת ולבונה העולים על המזבח, נגזר מן זכירה, שהם מזכירים המקריב לטובה לפני ה'... ומנחת צדיקים מזכרת... ודע שכל "זכירה" הסמוך לשם יתברך מורה על יום הגמול לטוב או לרע, כי אין שכחה לפני כסא כבודו, אלא כל זמן שלא בא יום הגמול נדמה כשכוח, ולכן על הגמול יאמרו: "זכירה".

רמבמ"ן (ר' משה מנדלסון):

הריח העולה מן הדבר המריח יכונה בלשון הקודש: "זכר" ו"אזכרה", כמו (ישעיה ס"ו ג'): "מזכיר לבונה", כי הריח הוא רושם הדבר אחר הסתרו והעלמו מיתר החושים, וכן הזכר הוא שומר רשמי הדברים אחר העלמם מן החושים.

וכן תרגמו המתרגמים:
Mendelsohn:

דער פריסטער לעססט דען דופפט דאפאן אין רויך אויפשטייגען

Hirsch:

ubergibt der Priester dessen Gedenkteil zum Verdampfen hin

David Hoffman:

Erinnerungsteil

Buber-Rosenzweig:

als ihr Gedenkteil

פסוק ח'

"וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ"

רש"י:

ד"ה בקמצו: שלא יעשה מידה לקומץ.

פרק ב' פסוק ב':

ד"ה מלא קמצו: יכול מבורץ, מבצבץ ויוצא לכל צד, תלמוד לומר במקום אחר (ויקרא ו' ח') והרים ממנו בקמצו, אין לך כשר אלא מה שבתוך הקומץ.