נגעי בתים

ויקרא פרק יד, פסוקים לג - נג

עיין דברי הרמב"ם לנגעי בתים, הלכות טומאת צרעת ט"ז, י', הודפסו בגיליון מצורע תש"ו שאלה א'.

ספורנו, פרק י"ג פסוק מ"ז:

ד"ה והבגד כי יהיה בו נגע צרעת: ממה שאין ספק בו שלא יהיה זה בטבע בשום פנים, כי בבגד לא יקרו אלה המראות המשונות אם לא מצד מלאכה תשימם בו בצבעים שונים בכוונה או שלא בכוונה וזה מצד איזה חטא שיקרה בסמים הצובעים או במלאכת האומן או בהתפעלות הבגד הצבוע, וכבר באה הקבלה שלא ידונו בנגעי בגדים זולתי הלבנים בלתי צבועים כלל, אמנם העיד הכתוב שלפעמים יהיה זה כפלא בבגדים ובבתים, וזה להעיר אוזן הבעלים על עבירות שבידם, כמו שסיפרו ז"ל שיקרה בענין השביעית כאמרם (קידושין כ' א') בוא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית סוף מוכר את מטלטליו לא הרגיש סוף מוכר שדהו וכו', וכל זה בחמלת ה' על עמו שומרי מצוותיו.
וכן קיבלו ז"ל שאין בגדי גויים מטמאים בנגעים. וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכולם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא יתברך באומרו כצלמנו כדמותנו, ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישיי הנקרא "צלם אלוקים", ובכוחו הבחיריי הנקרא "דמות אלקים", כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט. ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא כאומרו וצדיק יסוד עולם. וכאשר לב הותל הטה את האדם מזה בהיותו נשמע אל הכח המתאוה הגשמיי בכל פעולותיו או בקצתם להתרשל מרצון בוראו או להתקומם עליו יהיה העונש עליו נצחי או בלתי נצחי כפי המשפט האלהי כאומרו כי לא אצדיק רשע. וכאשר יקרה זה לאדם בשגגה שיוצא מאיתו הנה יתייסר בממונו או בגופו כפי החכמה האלוהית להעיר אזנו כאומרו ויגל אזנם למוסר, אמנם הנרדמים אשר לא ידעו כלל ולא התעוררו כלל לדעת דבר מזה והם כל בני עכו"ם ורוב האומה הישראלית זולתי יחידי סגולה הם בלי ספק תחת הנהגת הטבע והגרמים השמימיים הנכבדים מאותם בני אדם כשאר מיני בעלי חיים אשר לא תיפול השגחה אלוהית באישיהם אבל במיניהם בלבד כי בהם תשלם כוונת הממציא יתברך.
וכאשר בחר באומה הישראלית כאומרו בך בחר ה' אלוהיך להיות לו לעם סגלה, וזה מפני שתקוות המכוון מאתו יתברך היא יותר ראויה ומצויה באישי זאת האומה ממה שתהיה באישי זולתה. כי אמנם מציאות הבורא ואחדותו נודע בקצתה ומקובל בכולה מהאבות כאומרו נודע ביהודה אלוהים וגו' כתב להורותם התורה והוא החלק העיוני, והמצוה והוא החלק המעשי, כאשר העיד באומרו והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם. והזהיר שבנטותם מזה יעיר אזנם בייסורין כאומרו: אם שמוע תשמע כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך. ובחמלתו עליהם כשיהיה הרוב מהם לרצון לפניו אמר לעורר היחידים מהם ראשונה בנגעי בגדים אשר עליהם באה הקבלה שאין בגדי גויים מטמאים בנגעים, וכשלא יספיק זה יעוררם בנגעי בתים אשר בהם גם כן לא יבוא נגע צרעת בטבע כלל. ולזה ראוי שלא יהיו בגדי גויים מטמאים ולא בתיהם מטמאים בנגעים כלל כמו שקיבלו חז"ל. וכאשר לא עלו הדורות למדרגה ראויה לחמלה (למעלה) זו, אין זכרון לראשונים שנמצאו לעולם נגעי בתים עד שאמרו קצתם שלא היו לעולם.

הסבר את השקפת הספורנו, שנגעי בגדים ובתים אינם אלא מחמלת ה' על יצוריו?

כיצד רוצה הוא להוכיח את השקפתו משמות ט"ו כ"ו?

למה אין הוא אומר את דעותיו אלה גם בקשר לנגעי האדם?

חז"ל אמרו (סנהדרין ע"א א') "בית המנוגע לא היה ולא נברא".

א.

הסבר כוונת המאמר הזה ע"פ דברי ספורנו!

ב.

הלא ראינו כמה פעמים במציאות, שנתצו בתים על עיפוש שהתפשט בין אבני קירותיהם או על פטריות שגדלו עליהם.

(ועיין הסבר נגעי בתים ברלב"ג גיליון תזריע תש"ו א').

הסבר, כיצד אין עובדות ידועות אלה סותרות את מאמר חז"ל הנ"ל?

שאלה קשה שאלה קשה ביותר