תחינת אהרן

פסוק י'

"וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל"

ראב"ע:

ד"ה מעל האהל: מעל פתח האהל.

פסוק י"א

"אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ"

ר' מאיר שמחה מדוינסק, משך חכמה:

יתכן שרמז לו, שגם משה נכשל בזה, שאמר (שמות ד' א') "והן לא יאמינו לי", ועבור זה נצטרעה ידו, כמו שדרשו חז"ל...

פסוק י"א

"בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ"

אלשיך:

...או יאמר: הנה בבואי לבקש על אחותי ואני גם כן חטאתי, ואיך אבקש על חבוש להתירו, טרם אתיר עצמי תחילה. לזה אמר:
הנה בי, בקרבי, בחשיבות היותך אדוני היית; כי אני יודע מחשבת לבי באופן שלא היה החטא רק מן השפה ולחוץ, בין ב"אשר נואלנו" – בהשוואה. בין ב"אשר חטאנו" בתוכחת.
ואם תאמר שאולי לב מרים לא היה כן, הנה עם כל זה יש לך למחול מפני כבודך, ש"אל נא תהי כמת", שהמצורע חשוב כמת, וזה על כבודך, כי הלא במה שיצא המת הנזכר – הוא גוף מרים – מרחם אמו של אדוני, נמצא כאילו אתה והמת לאחד תחשבו, ובהאכל הצרעת הוא כהאכל חצי בשרו של אדוני.

פסוק י"ב

"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ"

תנחומא בשלח ט"ז:

... וכן הוא אומר (זכריה ב' י"ב) "כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו" – "עיני" היה לו לומר, אלא שכינהו הכתוב, כלומר: כביכול כלפי מעלה, וכינהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה...
כיוצא בו (שמואל א' ג' י"ג) "אשר ידע כי מקללים להם בניו (פירוש עץ יוסף: מקללים לי היה לו לומר) ולא כהה בם" אלא שכינהו הכתוב.
כיוצא בו (איוב ז') "למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא", אלא שכינהו הכתוב.
כיוצא בו (חבקוק א') "הלא אתה מקדם ה' אלוקי קדושי לא ימות" אלא שכינהו הכתוב.
כיוצא בו (ירמיהו ב') "ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוקים ועמי המיר כבודי בלא יועיל" אלא שכינהו הכתוב (וכתוב: כבודו)...
כיוצא בו (איוב ל"ב) "ושלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב" אלא שכינהו הכתוב...
כיוצא בו: "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", אלא שכינהו הכתוב...

ספרי זוטא:

"אשר בצאתו מרחם אמו" – כולנו יצאנו מרחם אחד.
"ויאכל חצי בשרו" מגיד שהיא חציינו היתה, שהיא היתה מלמדת את הנשים ואנחנו מלמדין את האנשים. מכאן היה ר' אלעזר בר' שמעון אומר: "צריך אדם להיות מושל בשל עצמו משל אחרים" * מרחם אמנו יצאה, אלא שכינה הכתוב.

רש"י:

ד"ה אל נא תהי: אחותנו זו.

ד"ה כמת: שהמצורע חשוב כמת.

ד"ה אשר בצאתו מרחם אמו: "אמנו" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב. וכן "בשרנו" היה לו לומר, אלא שכינה הכתוב, מאחר שיצאה מרחם אמנו הוא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו, כענין שנאמר (בראשית ל"ז) "כי אחינו בשרנו הוא"; ולפי משמעו אף הוא נראה כן: אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת: "אשר בצאתו" – מאשר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו, הרי נאכל חצי בשרו, שאחיו בשרו הוא.

------------------------------------------------------------------------------------

* ליברמן מפרש בספרו "יוונית ויוונות בארץ ישראל" עמוד 173: אם בא אדם לספר דבר בגנות עצמו ראוי לו לנקוט לשון נסתר.

פסוק י"ב

"אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ"

ראב"ע:

ד"ה אל נא תהי כמת: אל עתה תהיה אחותנו כנפל המת כאשר יצא מבטן אמו נאכל חצי בשרו, וכן בשר המצורע; ואין צורך לתיקון סופרים.

פרק י"א פסוק ו'

"וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ"

בצלע השניה בא "בלתי" נפרד, כי סדר הטעמים: טפחא מרכא סוף פסוק.

והשוה בראשית מ"ג ג' (וגם פסוק ה'):

"בִּלְתִּי אֲחִיכֶם אִתְּכֶם"

שמות כ"ב י"ט:

"בִּלְתִּי לַה' לְבַדּוֹ"

אונקלוס מתרגם "בלתי" בשלשת הפסוקים "אלהן" (ועיין רש"י מ"ג ג').

בובר, בתרגומו בוחר בכל מקום במילה אחרת:

פרק י"א פסוק י"א

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' לָמָה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ וְלָמָּה לֹא מָצָתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ לָשׂוּם אֶת מַשָּׂא כָּל הָעָם הַזֶּה עָלָי"

שד"ל:

"למה לא מצתי חן בעיניך" הוא כמו מאמר מוסגר ו"לשום את-משא" הוא דבק עם "למה הרעת".