הפטרה

פסוק ג'

"וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר"

סנהדרין ק"ז:      

א"ר יוחנן: גחזי ושלושת בניו.          

רש"י:    

ד"ה וארבעה אנשים: גחזי ובניו.

מלבי"ם:

ד"ה: וארבעה אנשים: פירשו חז"ל שהיו גחזי וג' בניו, כי מצורעים אחרים רפא אלישע, כל שכן מנעמן, וכמו שנראה מדברי הנערה...                

פסוק ו'

"וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל"

"וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם"

לנייאדו, כלי יקר:

ולעניות דעתי לדקדק לשון הכתוב אפשר לומר כי הרכב והסוסים עצים אשר היו במחנה ארם הוא עצמו שהשמיע ה' לאזניו של מחנה ארם, והוא נס גדול, על דרך (תהלים ל"ז) "חרבם תבוא בלבם". כן אלו – קול הרכב וקול סוס אשר איתם השמיע ה' לאזנם והם חשבו שהיו זולתם.

פסוק ח'

"וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד..."

לנייאדו, כלי יקר:

יש לדקדק: מיהו "האלה", וכי מצורעים זולתם היו שם עד שאמר "האלה"? ועוד: כבר אמר בתחילה (פס' ה) "ויבואו עד קצה מחנה ארם", אם כן מה צורך לומר עוד "עד קצה המחנה"? ואם כדי לקשר הענין, די שיאמרו "ויבואו המצורעים האלה אל אהל אחד"!

פסוק י"ז

"... וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱ-לֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו"

ר' יעקב פידנקי, בתוספותיו על פירוש האברבנאל (תמ"ז):

ונראה שהכתוב בא לגלות ערותו והפקרותו של שליש זה, כי אם היה הנביא מדבר עמו והיה משיבו, לא היה נחשב לו כל כך לזדון, אבל הנביא היו דבריו עם המלך, שכן כתוב (ל' י"ח) "ויהי כדבר איש הא-לוהים אל המלך לאמור... ויען השליש..." קפץ לתוך דברי הנביא כמלגלג.

יש הרואים דמיון בבחינת-מה בין חטאו של השליש ובין חטאו של עמלק ע"פ פירושו של רש"י, דברים כ"ה י"ח:

ד"ה אשר קרך: ד"א: לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת, שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה, אע"פ שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים.

פרק י"ד פסוק כ"ג

"וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ אֶל הַכֹּהֵן  אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי ה'"

רש"י:

ד"ה ביום השמיני לטהרתו: שמיני לצפרים ולהזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת.

ר' אליהו מזרחי, על רש"י:

אמר זה, מפני ש"טהרתו" יסבול שהיה ביום הבאת הצפרים, דכתיב ביה "ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל-המחנה" (פסוק ח'), שפירושו: יטהר מליטמא משכב ומושב, או שיהיה יום הבאת עולתו וחטאתו ואשמו, שהוא שמיני להבאת הצפרים דכתיב ביה "וכפר עליו הכהן וטהר" (פסוק כ'), שפירושו: יטהר מליטמא אחרים, והרי הוא ככל טבולי יום שאוכל במעשר, וכשהעריב שמשו אוכל בתרומה, וכשהביא כפרתו אוכל בקדשים.
לפיכך פירש רש"י "ביום השמיני לטהרתו" - שמיני לצפרים, שהוא יום טהרתו מלטמא משכב ומושב, לא שמיני להבאת חטאתו ואשמו, שהוא יום טהרתו מלטמא אחרים, - אבל למעלה, גבי "וביום השמיני יקח שני כבשים" (פסוק י') לא פירש בו כלום, משום דלעיל מניה כתיב "ורחץ במים וטהר" וכו' "וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים" (פסוק ח'), וכתיב כתריה "וביום השמיני יקח שני כבשים" (פסוק י'). וע"ל שפירושו ביום השמיני לצפרים. אבל הכא, דלא כתיב לעיל מניה כלום אלא סתם ואמר "והביא אתם ביום השמיני לטהרתו" (פסוק כ"ג) הוצרך לפרש שהוא שמיני לצפרים.

שד"ל:

רש"י הדביק השמיני לטהרתו ואין כן דעת בעל-הטעמים, שאם כפירושו היה צריך להיות "והביא אתם" במונח רביע. ולכל הפנים הענין אחד, כי ההזאה בדם הציפור וכו' היו לטהרתו של מצורע והקרבנות היו תשלום טהרתו.

הרב מרדכי ברויאר, (בספרו עמ' 145):

אלמלא הטעמים היינו מפרשים:
והביא אתם ביום                          השמיני לטהרתו
אך טעמי המקרא פירשו: והביא אותם – לשם טהרתו
והביא אתם ביום השמיני                         לטהרתו.

ומעיר הרב ברויאר, ששד"ל פירש "לשם טהרתו". ומוסיף:

אך יש מקום לבעל דין לחלוק: אולי פירשו גם הטעמים על פי פשוטו של מקרא, אלא שניתחו על פי חוקי הקריאה.

הירש:               

Er bringt sie am achten Tage zu seiner Reinigung zum Priester

בובר רוזנצוויג:  

Er bringt sie am achten Tage nach seiner Reinigung