פרשת פינחס
שנת תשי"א
סמיכת יהושע
במדבר פרק כז, פסוקים טו - כג
השוה ציווי ה' למעשה משה בהוצאת הציווי אל הפועל:
|
הצווי (י"ח-כ') |
המעשה (כ"ב-כ"ג) |
1. |
"קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ |
"וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ |
2. |
וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו |
וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו |
3. |
וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה |
וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה |
4. |
וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם |
וַיְצַוֵּהוּ |
5. |
וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" |
- - -" |
|
נסה לבאר את סיבת השינויים השונים! |
פסוק ט"ו
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר"
רש"י:
ד"ה לאמור: אמר לו: השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לאו.
והשוה:
רש"י, במדבר י"ב י"ג:
ד"ה לאמור: מה תלמוד לומר, אמר לו: השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו, עד שהשיבו ואביה ירק ירק וגו'. רבי אלעזר בן עזריה אומר בארבעה מקומות ביקש משה מלפני הקב"ה להשיבו אם יעשה שאלותיו אם לאו, כיוצא בו (שמות ו' י"ב) וידבר משה לפני ה' לאמר וגו', מה תלמוד לומר לאמר, השיבני אם גואלם אתה אם לאו, עד שהשיבו עתה תראה וגו'. כיוצא בו (במדבר כ"ז ט"ו – ט"ז) וידבר משה אל ה' לאמר יפקד ה' אלהי הרוחות לכל בשר, השיבו קח לך (במדבר כ"ז י"ח). כיוצא בו (דברים ג' כ"ג) ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, השיבו רב לך.
רש"י, דברים ג' כ"ג:
ד"ה לאמור: זה אחד מג' מקומות שאמר משה לפני המקום איני מניחך עד שתודיעני אם תעשה שאלתי אם לאו.
|
מה קשה לרש"י? מה ראו לדרוש מילת לאמור דוקא כאן והלא בעשרות מקומות נאמר "וידבר ה' אל משה לאמור" ולא דרשוהו אלא במקומות אלה! |
פסוק ט"ז
"יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה"
במדבר רבה כ"א ט"ו:
"יפקד ה'": מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות? אלא כיון שירשו בנות צלפחד אביהן, אמר משה: הרי השעה שאתבע בה את צרכי; אם הבנות יורשות, בדין הלא שירשו בני את כבודי! אמר לו הקב"ה: (משלי כ"ז) "נוצר תאנה יאכל פריה" - בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הַרְבֵּה שֵׁרֵתְךָ והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך, הוא היה מסדר הספסלים והוא פורס המחצלאות; הואיל והוא שרתך בכל כחו, כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו.
"קח את יהושע בן נון" לקיים מה שנאמר (משלי כ"ז) "נוצר תאנה יאכל פריה".
רש"י:
ד"ה יפקד ה': כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר, הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה (משלי כ"ז י"ח) נוצר תאנה יאכל פריה.
| 1. |
מפרשי המדרש רבה ומפרשי רש"י תמהים: מה ראו לסמוך בקשת משה לסדר נחלות, והלא לא נאמרה אלא לאחר "עלה אל הר העברים", ומדוע לא יפרשו, שכיון שראה שנגזרה עליו מיתה ביקש "יפקד"?
נסה לישב תמיהתם! |
| 2. |
השוה את דברי רש"י לדברי מקורו, והסבר את השוני הסגנוני! |
פסוק ט"ז
"יִפְקֹד ה'... אִישׁ עַל הָעֵדָה אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם"
בראשית רבה כ"א:
משל למלך שראה אשה אחת יתומה, בקש ליטול אותה לאשה. שלח לתובעה, אמרה: איני כדאי להנשא למלך! שלח לתובעה שבע פעמים ולא הייתה מבקשת. לבסוף נשאת לו. לאחר זמן כעס עליה המלך וביקש לגרשה. אמרה: אני לא ביקשתי להנשא לך, אתה ביקשת אותי! הואיל וכך גזרת לגרשני וליטול אחרת, אל תעשה לזו כשם שעשית לי.
כך הקב"ה: אמר ר' שמואל בר נחמני: שבעה ימים היה מפתהו הקב"ה שילך בשליחותו והיה אומר לו: (שמות ד') "שלח נא ביד תשלח" "לא איש דברים אנכי..." לאחר זמן פייסו הקב"ה והלך בשליחותו ועשה כל אותם הנסים על ידו. בסוף אמר לו: (במדבר כ' י"ב) "לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ". אמר לו משה: ריבונו של עולם, אני לא בקשתי להלוך, אתה החילות (מתנות כהונה: החילות לשלוח אותי לפרעה, למנות אותי מלך על ישראל). הואיל וכך גזרת עלי, אותו שיכנס – אל תעשה לו כדרך שעשית לי, אלא "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם"!
רש"י:
ד"ה ואשר יביאם: ...דבר אחר: ואשר יביאם שלא תעשה לו כדרך שאתה עושה לי, שאיני מכניסן לארץ.
|
היכן מצאו חז"ל רמז בתפילת משה כאן, לדעתם שהטיח דברים כלפי מעלה, והלא לכאורה לא ביקש אלא מנהיג לישראל. |