גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
פרשת תרומה
שנת תש"כ

המשכן והמקדש + הפטרה

שמות פרק כה

לימוד הפרשיות תרומה, תצוה, ויקהל, פקודי וכן ההפטרות לפרשיות אלה – קשה מהרבה בחינות, על הלומד והמלמד כאחד.

לכאורה פתוחות לפניו שתי דרכים ועליו ללכת באחת מהן או בשתיהן בזו אחר זו, ושתיהן אינן מספקות את הלומד.

הדרך הראשונה: יכול הוא להסתפק בכך שיסביר את העשייה על פי הנאמר בכתוב, לחפש אחר הוראתן של מילים זרות, טכניות, להשתדל להבהיר לעצמו ולתלמידיו את מבנה המשכן ואת מבנה הכלים מבחינת צורתם, גודלם, חומרם, עד כמה שזה מתפרש מתוך הכתוב – מבלי שיחפש אחרי טעמים למשכן ולכלים בכלל, או לטעמים לפרטי העשייה (למה מחומר זה? למה בגודל זה? מה מטרת צורה זו, מספרי החלקים, המידות הנדרשות?)

בדרך זו הלכו רש"י ורשב"ם.
רשב"ם (בהוצאת רוזין, ואינו בחומשים שלנו) אף מקדים הקדמה קצרה לפירושו לפרשיות אלה:

פרשיות של משכן, חושן ואפוד – אם אקצר בפירושן יימצא בפירושי רבינו שלמה, אבי אמי, זצ"ל.

רש"י עצמו נמנע מלהביא מדרשים המבארים טעמי המצוות, נמנע מלדבר על משמעותם הסמלית, הפנימית של כלי המשכן.

דרך זו יפה היא לקטנים, הבונים, מדביקים, מציירים ומכיירים ומוצאים בזה שמחה רבה בהפעילם את כוח יצירתם. ואילו בכיתת נוער או בחברת מבוגרים יורגש מאד העדר העניין. אין בזה חומר למחשבה עיונית, והעיקר – לימוד תורה – אינו לימוד הנדסה או ארכיאולוגיה. מבחינה לשונית פרקים אלה קשים, ספק גדול הוא, אם גם בעזרת מחקר בלשני והיסטורי נוכל להגיע לוודאות בזיהוי העצמים השונים, הכלים וחלקיהם, ואפילו אם נצליח בזה – שוב: לימוד שפה ובלשנות – אינו לימוד תורה.

לכן יבכרו רבים את הדרך השנייה – היא דרך הסבר משמעות המצוות האלה בדרך פענוח האליגוריות המשוערות, המונחות ביסודם של פרטי המשכן: האוהל, הכלים, בגדי הכוהנים וכו'. המורה יוכל להשתמש בכמה ממפרשינו שידם רב להם בדרך פרשנות זו: האלשיך, אברבנאל, בעל העקידה, וקרוב לזמננו רש"ר הירש והמלבי"ם, שהִרבו לעסוק בפירוש אליגורי למשכן לכל פרטיו.

ואולם הדרך הזו נראית ודאי לרוב הלומדים בדורנו כשרירותית ביותר, נטולת כל הכרח פרשני, בהעדר כל ראיות מוכיחות מן הכתוב. (בגלל זה גם לא הלכו בה פרשנים כרש"י ורשב"ם הרואים עצמם אחראים לפסוק ונצמדים אליו בנאמנות.) וביותר נראים מוזרים הסברים אליגוריים לפרטי הדברים, למידות, לציפויים, לפרטי עשייה – וכבר צווח נגדם הרמב”ם, "מורה נבוכים" חלק ג' פרק כ"ו (דבריו הובאו בגיליון תרומה תשט"ו).

בגיליון תשי"ט הלכנו בדרך השלישית. על פי ספרו של בובר-רוזנצוויג,[1] בדרך המובילה אף היא למשמעותה הפנימית של מצוות עשיית המשכן, אך לא בהסתמכנו על משענת האליגוריה, כי אם על רמזי הכתובים בלבד, כי ידוע לנו, שאין התורה מגלה – בהרבה מקרים – את משמעותה של מצווה בדיבורים ישירים, על דרך של הסבר עיוני, אלא מעמידה אותה לפנינו על ידי חזרות של מילים וצירופי מילים. כבר חז"ל הורונו את חשיבותם של כל אלה, והורונו גם להבין את ההקבלות שבין שני מקומות דומים, או בין שתי מילות מפתח המופיעות אפילו במקומות מרוחקים זה מזה.

אשר לגליוננו חשובה לנו הערה אחת מתוך הספר הנ"ל על הפועל "ראה". שלוש פעמים חוזרת צורת ההופעל של הפועל "ראה" (כ"ה, מ':

"בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר";

כ"ו, ל':

"וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר";

כ"ז, ח':

"כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ"),

להודיענו עד כמה הוחדר המראה הגדול של תבנית המשכן לתודעתו של משה על מנת שיעשה כמוהו, כתבניתו, עלי אדמות. היכן ומתי הוראה משה תבנית זו? המקום נאמר בכל אחד מן הפסוקים הנ"ל: "בהר", אך לא נאמר הזמן בו הוראה, בו נקרא להר. והנה יתפרש הדבר מתוך ההקבלה שבין שמות כ', י"א ובין שמות כ"ד, ט"ז [2]: בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ; את המשכן ואת כליו הטיל על האדם לעשותו, אבל את תבניתו עשה ה' בששת ימים, וביום השביעי קרא למשה ומשה הוראה את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו.

ואולם מה פירוש אותה "ראיה", אותה "מראה" אשר "הוראה" משה? בזה עוסקת שאלה א בגליוננו.

לעולם לא נוכל לדעת ראיה זו שרואה הנביא ומראות אלה שהוראה מה הם. האם זו ראיה חושית (כדעת רש"י – על כן תוספת "כאן", לא ככל שאראך, אבינך בשעת עשיה – וכדעת הראב"ע והרשב"ם, אשר אף ניסה להוכיח דעתו, ובכור שור בדבריו הראשונים), אם זו ראיה נבואית, חזיונית שלא בעיני בשר, (כנראה מדברי בן הרמב"ם), ושמא אין זה אלא ביטוי מטפורי לציין הסברה ברורה מצד המראה, והבנה בהירה מצד הרואה (כדעתו השנייה של בכור שור). והרי הפועל "ראה" הושאל רבות במקרא מראיה חושית בעיני בשר – לתפישה בעיני השכל (זוהי לשון בני אדם שאליה יכוון בכור שור).

מה שמתרחש בחזיונות הנבואה ומה היא תודעת הנביא עצמו על המתרחש – אין הפסוקים מאפשרים לנו לדעתו, ולא חקר השפה והסגנון, ומכל שכן שלא מחקרים פסיכולוגיים, יוכלו לעזור לנו. על כן שונים כל כך תפישותיהם של הפרשנים זה מזה. ומה שנראה לאחד, היפוכו נראה לחברו. (כגון: רשב"ם; מראות יחזקאל – ממש; ראב"ע: מראות יחזקאל – חלום.)

ואולם עוד קושי ממין אחר קיים בלימוד פרשיות אלה והפטרותיהן. העיסוק המרובה הזה בעשייה האנושית, במלאכות, במלאכת המחשבת, בקישוט, בהידור הרב (בייחוד בהפטרות בתפארת בנין שלמה) עלולים להשכיח את ערכים המותנה בלבד של כל הבתים והכלים העשויים לעבודת ה'. בבעיה זאת עוסקות שאלות ג ו-ד של גליוננו.

המלבי"ם בשאלה ד מנצל קושי תחבירי מסויים – המעבר הפתאומי ממבנה תחבירי אחד למבנה תחבירי שונה ממנו באמצע הפסוק (Anacoluthon בלע"ז) – לשם הבלטת הרעיון של הפסוק (דרך מדרשית הבאה לסייע לפשט הפסוק). אפשר להשוות לדבריו אלה את דבריו לירמיה ז', ד; גם הם אינם פשט הפסוק מבחינה תחבירית, אך מבהירים את רעיונו:

"אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמור: היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה": אל תאמרו כי היכל ה' הוא היכל ה', רוצה לומר: אל תאמרו שמצד שהוא היכל ה' ונבנה לשם ה', על ידי כך הוא היכלו, רוצה לומר, שעל ידי כך ישכון ה' בו; לא כן, כי היכל ה' המה, רוצה לומר: דרכיכם ומעלליכם הטובים – הנזכרים בפסוק ג – הם היכל ה' ועל ידם ישכון שם בקודש.

------------------------------------------------------------------------------------

[1] Die Schrift und ihre Verdeutschung, pp. 39-42; 116-117

[2]

"כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי"

(שמות כ', י"א).

"וַיִּשְׁכֹּן כְּבוֹד ה' עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִתּוֹךְ הֶעָנָן"

(שמות כ"ד, ט"ז).