הפטרה - והיה שארית יעקב

הקשר בין הפטרתנו לבין פרשת השבוע הוא חיצוני: הזכרת בלק ובלעם, והוא בחלק השני של הפטרתנו, אשר עסקנו בו בגיליון בלק תשכ"ו.

הפעם עמדנו רק על חלקה הראשון, והוא המשך של פסוקים ראשונים בפרק ה', ואף הם המשך של ח'-י' בפרק הקודם (ד').

וככה מסביר ב"צ ווינקאפ* את המשך העניינים:

בפסוקים ד': ח'-י' כיוון הנביא להבטיח את ישראל שתחזור ירושלים לתוקפה ולתפארתה אחרי שבאה במצור ובמצוק, ובפסוקים ה' א' והנמשכים אחריו הוא מבטיח את בית דוד שתחזור המלוכה אליו אחרי שניטלה ממנו, וזהו שמתחילים שני החלקים האלה איש איש במילת "ואתה". ואומר כי כאשר תהיה ציון באחרית הימים נכונה בראש הרים  ונהרו אליה עמים רבים, אז תהיה ממלכת בן ישי נכונה עליהם...

בפסוק ד' ושלאחריו אומר הנביא, כי לא יעצור כח אף אחד מן העמים לבוא בארצם להכניעה תחת חדו...

מפסוק ו' עד סוף הפרק מפרש הנביא פעם אחר פעם שינצח ישראל בעת ההיא את כל אויביו בעזרת ה' לבדה, ולא בעזרת אנשים, ולא בעזרת כל מה שיצטרכו הנלחמים. בשלושת הפסוקים הראשונים (ו'-ז'-ח') מגיד זאת בדרך כלל, ובהנמשכים בדרך פרט.

לשאלה ב:

פסוק ו' קשה הוא ורבות התחבטו המפרשים, הן משלנו והן משל אומות העולם בהבנתו. לכאורה הדימוי של "טל" "לישראל בקרב העמים" מתפרש כמשהו מווה, משפיע טוב, אולי מלמד, מחנך, מזכך, ומה שמחזק דעה זו הרואה בעמים הרבים את המושא לפעילות הטל, היא מבנה הפסוק הבא, המקביל לו בכל פרטיו. מה שם העמים הנתונים להשפעה ההורסת של האריה, אף כאן העמים הם הנתונים השפעה המחייה והמרווה של הטל.

ועוד יש לומר לזכותה של תפיסה זו שהיא מתאימה יפה לתמונה של ימות המשיח כפי שהיא מתוארת בפרק ד' א'-ה', ויש מי שרואה** שתחילת ד' א' "והיה" ותחילת ה' ו' "והיה" באים לקשר את שתי הפסקאות. וכן "העמים הרבים" אשר בפרק ד' ג' שוב מקשרים את שתי הפסקאות.

וככה פירש את פסוקנו גם הראב"ע בפירושו השני. אך מעטים מאוד מבין פרשנינו הלכו בדרך זו, מפני שקשה לקשר את שני חלקי פרק ו' לפי תפישה זו. אם המדובר הוא בהשפעה המרווה, המחיה, המחנכת, המלמדת, המורה דרך של ישראל לעמים  - מה עניין "אשר לא יקווה לאיש" הנה?

לכך פירש ר' יוסף קרא***:

כטל הזה שאינו מקווה לאיש אלא יורד מאליו, כך ישראל לא ישימו משענתם באיש אלא בקב"ה.

רש"י פירש בדומה לזה. אלא שכנראה קשה היה לו, שטל ורביבים יהיו הנושא של "יקווה" "ייחל" ולכן הפך את הקשר התחבירי ועשאם למושא:  

לא יבקשו פני אדם עלו (=על הטל).

ואולם יפה העיר מפרש שלא מבני עמנו (נורווגי) מלפני 120 שנה****: אמירה זו שטל ורביבים אינם מקווים ואינם מייחלים לעזרת אדם אשר ישפכם על פני הארץ, היא – על ידי החייאת הדומם – פיוטית יותר מאשר האמירה הישירה והפשוטה יותר, שאין טל ורביבים תלויים באדם אלא בה' לבדו. כדברי ה' באיוב ל"ח כ"ח:             

"הֲיֵשׁ לַמָּטָר אָב   
אוֹ מִי הוֹלִיד אֶגְלֵי טָל"

ונראה שכך הבין את פסוקנו גם בירושלמי ברכות פרק ה' הלכה ב' - ר' שמואל בר נחמני:

בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים הגשמים נעצרים, הם מביאין להם זקן אחד, כגון ר' יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים, אבל הטל אינו יורד בזכות ברייה. מה טעם? "כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב, אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם".

לשאלה ג:

לאלה המפרשים את פסוק ו' כפי שמפרשו ראב"ע בפירושו השני (וכפי שמפרשים רבים מחוקרי אומות העולם) הנה יש אמת סתירה גדולה בין פסוק ו' לבין פסוק ז'. ניגוד הבולט ביותר על ידי הדמיון הצורני שבין שני הפסוקים. ויפה מיישב ניגוד זה אותו החוקר הנורווגי שהזכרתיו לעיל. לדבריו הפסוק האחרון של פרקנו מיישב את הסתירה – ברכת "הטל" לאלה אשר ישמעו בקול ה' ויבואו לציון אל בית אלוהי יעקב כדי להתבשר: "ויורנו מדרכיו..." והארי – כפי שנאמר בפסוק האחרון – לכל הגויים אשר לא שמעו". ואילו לאותם המפרשים אשר אין רואים ב"טל" את הדימוי להשפעת ישראל על העמים אין כל ניגוד בין שני הפסוקים. לכן נמצא בפירושו הראשון של האברבנאל את היחס שבין שני הפסוקים כיחס של "לא בלבד – אלא גם", ואילו בפירושו השני היחס הוא של: או... או...

----------------------------------------------------------------------------------

*) ב. צ. ויינקאפ. מיכה. תל אביב, בתוך: תורה נביאים וכתובים עם פירוש מדעי. יוצא על ידי אברהם כהנא, הוצאת מקורות תר"צ.
**) בספר מעניין על מיכה פרקים ד-ה בצרפתית:
B. Renaud, Structure et attaches littéraires de Michée IV-V, Galanda Paris 1964.

[הערת המערכת: ביקורת על מאמר זה ניתן למצוא כאן]

***) בתוך א. גייגר, נטעי נעמנים. הוצאת היילברג, ברסלוי 1847.

****) C. P. Caspari, Uber Micha den Morasthiten, Christiania 1852