הנהגות מלחמה

הפסוקים שלהם מוקדש החלק הראשון של גיליוננו קרובים לעניין גיליוננו הקודם. אף כאן דנים הפסוקים בהלכות מחנה היוצא למלחמה. (ויש הסוברים שאף מצוות "לא תסגיר עבד" קשורה לדיני מלחמה, מפני שהמדובר בעיקרו בעבדים ושבויים של האויב אשר יערקו למחנה ישראל).

הרמב"ם, בדברו על טעמי מצוות כלל דיני הפסוקים י-טו יחדיו.

מורה נבוכים ג, מ"א:

וממה שכלל אותו זה הספר התקנת יד ויתד, כי מכוונת זאת התורה כמו שהודעתיך הניקיון והזהר מן הלכלוכים והמאוסין ושלא יהיה אדם כבהמה, ובזאת הכוונה גם כן חיזוק האמנת הנלחמים באלו מעשים שהשכינה שורה ביניהם, כמו שאמר בסיבת זה "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך", וגלגל עניין אחד ואמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך", להזהיר ולהפחיד ממה שהוא ידוע מזנות אנשי החיל במחנה, שיארך עמדם חוץ לבתיהם.
וציוונו יתברך בפעולות שיזכירו אותנו שהשכינה שורה בתוכנו, מפי שינצל מן המעשים ההם, ואמר "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר", עד שבעל קרי צווה להוציא מן המחנה עד שיעריב שמשו ואחר יבוא אל המחנה, עד שיהיה בלב כל אדם שהמחנה כמקדש ה'. ושאינו כמחנות הגויים להפסד ולעבירות, והזיק זולתם, וקחת ממונם, לא לדבר אחר. אבל כוונתנו אנחנו – הישיר בני אדם לעבודת ה' וסדר עניינם.

מתאימים להשקפתו על "המחנה" כמקום מועד להתפרעות ולפריקת כל גדרים הם דברי הרמב"ן גם במקומנו, גם בשמות ט"ו, כה, ואלה דבריו שם הנוגעים לענייננו:

או: שייסרם בחוקי המדבר לסבול הרעה והצמא, לקרוא בהם אל ה' לא דרך תלונה. ומשפטים שיהיו בהם לאהוב איש את רעהו ולהתנהג בעצת הזקנים; והצנע לכת באהליכם בעניין הנשים והילדים; ושינהגו שלום עם הבאים במחנה למכור להם דבר; ותוכחות מוסר שלא יהיו כמחנות השוללים אשר יעשו כל תועבה ולא יתבוששו; והעניין שציוותה התורה (דברים כ"ג) "כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע".

לדברי הרמב"ן בשאלה ב ולדברי בעל משך חכמה עיין שוב דברינו בעלון ההדרכה של שבוע שעבר (שופטים) בשאלת המלחמה "בדרך הטבע" ו"בדרך הנס".

למצוות "לא תסגיר": החוקרים החדשים הרבו להשתומם על מצווה זו, שהיא מוזרה ומיוחדת במינה ונוגדת ניגוד עקרוני את כל משטרי העבדות הידועים בהיסטוריה. החוקרים מעמידים מול פסוקנו את הסעיפים הבאים מתוך חוקי חמורבי (בתרגום דוד היינריך מילר בתיקונים עפ"י Prichard):

סעיף 16: כי יאסף איש אל ביתו עבד היכל או עבד איש פרטי בורח או אמה בורחת ולא תביאו לשר ההיכל, בעל הבית מות יומת.

סעיף 17: כי ימצא איש עבד בורח או אמה בורחת בשדה והביאו את אדוניו, בעל העבד יתן לו שני שקל כסף.

ויש גם המשתמשים לשם עימות בחוקי ארה"ב "חוקי העבדים הבורחים" שמטרתם הייתה מניעת בריחת עבדים, לפיהם לא היה שום אזרח ושום מדינה ממדינות הברית רשאים לעכב את הסגרת העבד לאדוניו הדורש אותו.

אך מכיוון שהמדובר אצלנו בעבד עכו"ם הבורח מחוץ לארץ לארצנו – הרי שעימותים אלה – עם כל העניין שיש בהם – אינם מדויקים.