השבים מן המלחמה

בהתקרב ספר דברים לקיצו וישראל לתעודתם, מתרבים הדינים הקשורים בארץ ובפרשתנו בייחוד אלה הקשורים בכיבוש הארץ ובמלחמות בכלל.

לאופי הכללי של דברי אזהרת הכהן בצאתם למלחמה עיין דברי הרמב"ן לפסוק א' – גיליון שופטים תשט"ו, אשר בהם נידונה השאלה החמורה על היחס בין מלחמה "בדרך הטבע" ובין מלחמה "בדרך הנס". דבריו חשובים גם להשוואה שבין דברי הכהן בפסוקים ג-ד ובין הדברים הנאמרים מפי השוטרים בפסוקים ה-ח, שבהם עוסק גיליוננו בעיקר.

השאלות ברש"י בחלקן הפעם קשות מאוד, לשתי השאלות הראשונות יש להבין קודם את כיוונם הכללי של דברי הכהן. היש בדעתו להפחיד או לעודד? היש ברצונו להפריז ולהגדיל בעיניהם את גדולת האויב ואת תקפו או להקטינו ולהעמידו בעיניהם כחלש וחסר אמצעי לחימה? אחרי שתתברר התשובה לשתי שאלות אלה, יתברר מהו קשה לרש"י בחלקי פסוק א.

שאלה א4 עוסקת בבעיה תחבירית אשר הקדמונים ניסחוה בלשון "ותחסר כאן הגזירה", והשווה לפסוקנו שמות י"ח, יא ד"ה אשר זדו עליהם; במדבר ט"ז יא, הנועדים על ה'.

לשאלה א6 יש להשוות גם דברי ריש לקיש בירושלמי יבמות פרק ח הלכה ט':

"במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'" (ויקרא ו', יח) - שלא לפרסם החטאים.

(ופירוש פני משה שם: שלא יבינו הרואים שהוא חטאת ויתבייש).

ואולם טעם זה במקומנו נראה נוגד את פשוטו של המקרא, שהרי בפירוש נאמר – "פן ימות ואיש אחר" – אם כן לכאורה זהו טעם החזרתו מן המלחמה ולא הטעם שיכסה על הירא ורך הלבב". ומכאן מפתח לפתרון שאלת א6 (ג), א7.

ביחס לטעם המצווה ולשאלה למה נבחרו נפטרו דווקא סוגים אלה מחובת השירות הפעיל אנו מדגישים  "שירות פעיל" – מאחר שמחובת שירותי עזר אין הם פטורים (ועיין גיליון שופטים תשט"ו, שאלה ג), נאמרו דעות שונות. עיקר המחלוקת היא בין הדעה הרואה כתכלית החזרת סוגים אלה  את חובת הכלל, יעילות הפעילות הצבאית, ובין הדעה הרואה בכך את טובת הפרט, רחמנות על זה שהתחיל בעשייה חדשה, בחיים חדשים, ובאה המלחמה והפסיקתו, ההכרעה בשאלה זו תלויה גם בפירוש המילים "פן ימות" – האם אלה מחשבות החוזר או דברי התורה. יש המנסים להכריע בשאלה זו על פי מה שקבעו חז"ל שהכהן הוא המדבר והשוטר משמיע.

(ועיין רש"י ח' ד"ה ויספו שוטרים).

לשאלה אחרונה יושם נא לב שבשלושת החוזרים הראשונים נאמר "פן ימות" ואילו ברביעי נאמר "ולא ימס" ולא נאמר פן ימס.