ישראל ואדום

הערה: גיליון זה הוא המשך גיליון חקת תש"ד, העוסק אף הוא בפרטים אחדים שבפרשתנו. עיין שם!

לפרשתנו מקדים חזקוני:

"וישלח משה מלאכים... ויש כאן כמה דברים עניינים, שהם עניים כאן עשירים בפרשת דברים".

דבריו אלה נאמרו על סמך הכלל בגמרא ירושלמי ראש השנה פרק ג' הלכה ה':

"דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר".

פסוק י"ד

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים"

במדבר רבה י"ט ז':

זה שאמר הכתוב (תהלים ט"ו) "לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו". בנוהג שבעולם אדם עוסק בפרקמטיא עם חברו והקפידו (= והקניטו), פורש הימנו ואינו רוצה לראותו; ומשה – אף על פי שנענש על ישראל שנאמר (תהלים ק"ו) "ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם" – לא פרק משאן מעליו, אלא "וישלח מלאכים".

פסוקים י"ז-י"ט

"נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבֻלֶךָ וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם לֹא תַעֲבֹר בִּי פֶּן בַּחֶרֶב אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמְסִלָּה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה"

פסוק י"ד

"אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם"

רמב"ן:

ד"ה אל מלך אדום: לא הזכיר הכתוב שמו, כי אין צורך. אבל הזכיר סיחון ועוג מלכי האמורי בשמותם, בעבור כי היו ידועים בגבורה, ולהם שם בגוים, להודות לפניו יתברך כי עשה עמנו להפליא, כמו שנאמר (תהלים קל"ו י"ז-כ') "למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו". ומנהג הכתוב להזכיר שם גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כעניין שהזכיר ביהושע חמשת מלכי האמורי: אדוני צדק מלך ירושלים והוהם מלך חברון ופראם מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר מלך עגלון (יהושע י' ג') ויובב מלך מדון ויבין מלך חצור (שם י"א א'), ושאר המלכים הזכירם במספר (שם י"ב ט'-כ"ד) לא בשמות.