גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

הברכות ללוי וליהודה - השוואה

ב.

"וזאת ליהודה"

ג.

"ידיו רב לו"

ד.

"האומר לאביו ולאמו" וכו'

ה.

"ברך ה' חילו"

לגיליון זה אין עלון הדרכה
אין גיליונות נוספים בנושא זה
תנ"ך ברשת - עיון בפסוקי הפרשה
פרשת וזאת הברכה
שנת תש"ז

ברכת משה וברכת יעקב

דברים פרק לג, פסוקים ז - יא

עיין גם גיליון וזאת הברכה תש"ג, שעסק אף הוא בברכת לוי.

א.  הברכות ללוי וליהודה - השוואה

השוה את שתי הברכות ליהודה וללוי (ל"ג, ז'-י"א) לברכות המקבילות בברכות יעקב בראשית מ"ט, ה'-י"ב.

שים לב לשינויים החשובים!

ספרי ח':

וללוי אמר... למה נאמר בו? לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנאמר (בראשית מ"ט) "ארור אפם כי עז" וכו'. משל לשנים שלוו מן המלך, אחד פרע למלך, וחזר והלוה את המלך, ואחד – לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה. כך שמעון ולוי: שניהם לוו בשכם... לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר (שמות ל"ב) "ויעמוד משה בשער המחנה ויאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי". וחזר והלוה את המקום שנאמר (במדבר כ"ה) "פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל...". שמעון לא דיו שלא פרע, אלא חזר ולוה שנאמר (במדבר כ"ה) "ושם איש ישראל המוכה אשר הוכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני".

ראב"ע:

ד"ה יחי ראובן: הנה החל מהבכור, כי כן המשפט, ולא הזכיר שמעון בעבור בעל פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג...

רמב"ן:

ד"ה יחי ראובן: אמר ר' אברהם כי החל מראובן שהוא הבכור, ולא הזכיר שמעון, בעבור עוון פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד, גם נשיאם נהרג, וכן דעת רש"י והמפרשים. ולפי דעתי, אין מספרם ראיה, בעבור כי עדיין יחסרו שלושה עשר אלף ויותר מלבד המתים במגפה. וגם משאר השבטים יחסרו קצת, כי בני גד חסרו חמשת אלפים, ובני אפרים שמונת אלפים. ועוד כי הכתוב שאומר (במדבר כ"ה ג') "ויצמד ישראל לבעל פעור", ואמר (שם פסוק ד') "קח את כל ראשי העם", נראה שהיו בהם מכל השבטים וכל דייניהם ישפוטו בם, וכן אמר (שם פסוק י"א) "ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי".
ואל תשיב עלי מדבר עכן, שאמר (יהושע ז' י"א) "חטא ישראל", כי שם לא נתגלה החטא ויזכירם סתם. וכן המוכה איננו ראיה, כי היה נשיא בית אב בהם לא נשיא השבט, והנועדים על ה' בעדת קרח גדולים ונכבדים ממנו שהיו נשיאי עדה. ולא הלכו כל שבטיהם אחריהם, והמזמור הזכיר דתן ואבירם ועניינם בשמם (תהלים ק"ו י"ז), "תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם", והזכיר "ויצמדו לבעל פעור" (שם פסוק כ"ח) עם "וימאסו בארץ חמדה" (שם פסוק כ"ד) לכלל העם. וחלילה שיימנע משה מלברך את שמעון, ולא יימחה שבט מישראל, שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור, כמו שאמר (לעיל ד' ג') "כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלוהיך מקרבך", ואלה הנשארים כולם כתיב בהם (שם פסוק ד') "ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום", ולמה לא יברכם. והנה כולם עשו את העגל וחטאו במרגלים ונתכפר להם ובירכם.
וראיתי במדרש רבה (במדבר רבה כ"א ט'): ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם, ומנה משפחה אחת לשמעון וחמישה מבני בנימין. והנה לדעתם בנימין חטא יותר משמעון באותו החטא, והוא בכלל הברכה.
והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, וכך אמר בברכת יעקב (בראשית מ"ט כ"ח) "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר". והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר, והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים, כמו שאמר (פסוק י"ז) "והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה", והיה זה בעבור שני דברים, האחד כי אחר שציוה הקדוש ברוך הוא, ועשאם שני שבטים בחנוכת המזבח, ובדגלים, ובנחלת הארץ, הנה הוא צריך למנותם שנים בברכתם, ועוד שהזכיר יהושע המנחילם את הארץ, והוא מאפרים הקטן, והוצרך להזכיר אחיו שגדול ממנו.
והנה רצה לברך את לוי, כי מברכתו יתברכו כל ישראל, שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני השם, והוצרך להשאיר אחד מן השבטים שאינן נמנין בשום מקום רק שנים עשר, כנגד שנים עשר מזלות ברקיע, ושנים עשר חודשים בשנה, ושנים עשר גבולי אלכסונין, שאמרו במדרש שהם הן זרועות עולם, וכמו שהזכירו חכמים במסכת ברכות (ל"ב ע"ב): אמר הקדוש ברוך הוא לנביא: לך ואמור לכנסת ישראל: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע כנגד שנים עשר שבטים.
וכן בהר גריזים והר עיבל (לעיל כ"ז י"ב) שמנה לוי, לא נגזר שם יוסף לשני שבטים. וכן תראה בחילוק יחזקאל (מ"ח ד' ה') שמנה בחלוקת הארץ יוסף לשני שבטים, ולא הזכיר לוי, וכשמנה תוצאות העיר הזכיר (שם פסוק ל"א) "שער לוי אחד", ולא מנה שבט יוסף לשני שבטים, אבל אמר (שם פסוק ל"ב) "שער יוסף אחד", כי לעולם לא יימנו שבטי ישראל רק שנים עשר, וכבר זכרתי זה בסדר ויקח קרח (במדבר י"ז י"ז).
והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה, אבל חילקם ביעקב והפיצם בישראל (בראשית מ"ט ז'), והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים, אשר המה בתוכם...

ספורנו:

ד"ה וזאת ליהודה: וזאת הבקשה אני מבקש ומתפלל גם על ארץ יהודה, אשר בתוכה נחלת שמעון מפוזרת, שלא ימותו במלחמה, כי יחדו היו יוצאים למלחמה.

1.

מהו השינוי שאותו משתדלים החכמים האלה לתרץ?

2.

כיצד סותר הרמב"ן את דעת הספרי?

3.

לשם מה מזכיר הרמב"ן כאן את עכן (יהושע ז')?

4.

כיצד הוא פותר את השאלה אחרי סותרו דעת האחרים?

5.

התוכל לתרץ התמיהה הזאת בעזרת שופטים פרק א'?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר