משא ומתן בין יפתח ובין זקני גלעד, פסוקים ו'-י"ח.
| 1. |
השווה:
פסוק ו'
"וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן"
לפסוק ח'
"... וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד"
במה עדיפה הצעתם השנייה על הראשונה? |
| 2. |
פסוק ח'
"לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן..."
אברבנאל, מקשה:
אם הוא אמר "הלא אתם שנאתם אותי" איך היתה התשובה "לכן שבנו אליך"? וזה אינו מסובב מאותה סיבה?
יישב קושייתו! |
| 3. |
פסוק ט'
"אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי... אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ"
אברבנאל:
באמת ידעתי אני, כי אם יתן ה' אותם בידי אנכי אהיה לכם לראש על כרחכם, כי איך לא אמשול על העם אשר אושיע אותם מאויביהם?!... ר"ל אני בעצמי אהיה לראש מבלעדיהם...
מהי התמיהה בפסוקים אלה (ו'-י"א) המתיישבת בעזרת דברי אברבנאל אלה? |
| 1. |
מהם הפסוקים בפרשת חוקת המשמשים הוכחה לצדקת טענותיו של יפתח במשאו ומתנו עם מלך עמון? |
| 2. |
יחזקאל קויפמן בפירושו לשופטים בפרקנו מפנה תשומת לבנו ליהושע י"ג, כדי ליישב תמיהה גדולה על דרישת עמון ועל תשובת יפתח. מהי התמיהה ומהו היישוב? |
פסוק י"ד
"וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן"
פסוק ט"ו
"וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן..."
|
מפרשים מקשים: למה פתח בשליחות השנייה במלים "כה אמר יפתח", ולא עשה כן בשליחות הראשונה?
יישב קושייתם! |
פסוק י"ט
"וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן"
ר' שמואל לאנייאדו, כלי יקר (פירוש על נביאים ראשונים) (אלפו, אחרי גירוש ספרד):
צריך לדקדק אומרו "מלך האמורי מלך חשבון" – ובתורה לא נאמר אלא (במדבר כ"א כ"א) "וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי" בלבד, ולא מלך חשבון, ואם כן למה ישנה יפתח?
|
יישב קושייתו על פי מגמת כל דברי יפתח במקומנו! |
פסוק כ"ד
"הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱ-לֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ
וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱ-לֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ"
יחזקאל קויפמן, ספר שופטים עמ' 224:
הטענה היא מצד צורתה פוליתיאיסטית (=מבוססת על אמונה בריבוי אלים), יפתח כאילו מניח, שכמוש הוא אל ושהוא יכול להנחיל ארץ. רקע הטענה היא כאילו אמונה באלים לאומיים הנלחמים כל אחד לטובת עמו, אלוקי ישראל נתפש כאחד האלים הלאומיים. אולם באמת אין להביא מכאן ראיה שיפתח מאמין במציאות אלים לאומיים.
| 1. |
הסבר, מדוע אין מכאן ראיה שיפתח מאמין בקיומו של כמוש? |
| 2. |
הוכח מלשון הכתובים בפרקנו שיפתח מאמין בייחודו של ה', ואינו רואה בו "אל לאומי". |
פסוק כ"ה
"וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב
הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם"
אחד מחכמי הגויים (גרסמן) טוען, שיפתח מעקם כאן את שורת האמת, בהתעלמו מדעת ממעשה בלק אשר קרא את בלעם לקלל את ישראל; אם כן – אמנם לא נלחם בם, אך לא יתכן לומר שלא רב עמם או שלא התייחס אליהם באיבה.
| 1. |
התוכל להפריך את טענתו ולהוכיח שאין בדברי יפתח כאן כל עיקום וכל סטיה מן האמת כפי שהיא מסופרת בספר במדבר! |
פסוק כ"ה
"וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב..."
אברבנאל, מקשה:
למה אחרי שחתם סיפורו ואמר (כ"ג): "ועתה ה' אלוקינו הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תורישנו", חזר לומר "ועתה הטוב טוב אתה מבלק"... "בשבת ישראל בחשבון ובבנותיה...", והיה זה קודם מלחמת סיחון ועוג שכבר זכר (י"ט-כ"א), ומה ראה להביאו (=את בלק) לאחרונה אחרי תשלום דבריו?
|
יישב קושייתו! |
פסוק כ"ו
"בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא"
מאיר איש שלום, מאין עיין על ספר שופטים (וינא תרנ"א):
לפי שסתם חזקה שלש שנים, אמר דרך גוזמא "שלש מאות שנה".
פסוק כ"ו
"בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים..."
כלי יקר:
נראה לעניות דעתי, שדיבר יפתח צחות לומר: מאחר שאתם מחרחרים ריב עמנו ומערערים, ראוי לקרא המקום בשם ערעור, שאתה מערער עלינו בדבר המוחזק מכמה שנים...
|
השווה את פסוקנו למסופר בעניין זה בפרשת חוקת, והסבר, מהי הפליאה שאותה הוא מיישב על ידי דיבור "צחות"? |
| 1. |
פרק י"ט פסוק ב'
"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה
אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם
אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל"
רש"י:
ד"ה אדומה תמימה: שתהא תמימה באדמימותה, שאם היו בה שתי שערות שחורות – פסולה.
ר' וולף היידנהיים, בפירושו "הבנת המקרא" על רש"י:
"שתהא תמימה באדמימות": והכי איתא בספרי. "פרה" שומע אני שחורה או לבנה? תלמוד לומר: תמימה לאדמות, או: תמימה למומים? כשהוא אומר "אשר אין בה מום", הרי מומים אמורים. הא מה תלמוד לומר: "תמימה"? שתהא תמימה לאדמות. עד כאן לשון הספרי...
ולזאת גם בעל הטעמים הטעים "תמימה" ברביע אחר הטרס. וככה הטעם "נח איש צדיק תמים היה" בתביר וטפחא שהם אדוקים לעולם.
| א. |
האם הסברו של רש"י (ספרי) מתיישב עם פיסוק הטעמים? |
| ב. |
מה פירוש המלה "טרס" שבדברי רווה"ה? |
|
| 2. |
פרק כ' פסוק י"א
"וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם"
לכאורה באות בצלע הזו שתי פעולות נפרדות:
1. הרמת היד, 2. הכאת הסלע במטה.
מדוע חולקה הצלע אחרי המלה "במטהו" ולא – בהתאם לחלוקה לשתי הפעולות – אחרי "את ידו"? |
