הפטרה

עיין גם בגיליון קרח תשי"ט שעסק אף הוא בהפטרה.

פסוק ג'

"הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד יְה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ
אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי..."

אמר רב אבא בר כהנא: קשה הוא הגזל, ששני גדולי עולם הוצרכו להתווכח עליו, משה ושמואל:
משה אמר (במדבר ט"ז) "לא חמור אחד מהם נשאתי..." ושמואל אמר: "את שור מי לקחתי וכו'".
... ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: וכי מה הניח משה לקפחין ולגנבים? אלא אמר משה: בשעה שהיה ישראל מתנדדין ממסע למסע, לא אמרתי לאחד מהם: "טול כלי זה בידך! טול כלי זה על חמורך", אלא נשאתי וטענתי. כמה את אומר (שמות ד' כ') "ויקח משה את אשתו ואת בניו וכו'".

פסוק י"א

"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל"

רש"י:

ד"ה ירובעל: זה גדעון.

ד"ה בדן: זה שמשון משבט דן בא.

ד"ה ואת יפתח: הרי שלושה קלי עולם עם שלושה חמורי עולם: משה ואהרן ושמואל, לומר לך: הקל בדורו כחמור בדורו, כל בית דין המתמנה על הדור, צריך לילך אחריו כאילו הוא אביר שבאבירים.

רלב"ג:

לבאר להם שמרוב חסדי ה' יתברך היה שהושיע את ישראל מאויביהם, פעם על ידי הבלתי שלמים מאוד, אף על פי שלא היו ראויים לזה מצד עצמם, כמו העניין בירובעל וביפתח, כי ירובעל היה עובד עבודה זרה כשקרא ה' אליו להושיע את ישראל, ויפתח גם כן לא ראינו לו מעלה כי אם בגבורה; ופעם הושיעם על ידי השלמים מאוד, כמו העניין בבדן ושמואל. וזה, כי בדן שהוא שמשון מצאנו לו מהשלמות, שכבר עשה ה' מופת על ידו, וכאשר קרא אל ה' ענהו וזה הורה על שלמותו, והיותו באופן מה במדרגת הנביאים, כי המופתים לא יעשה ה' יתברך רק על ידי הראויים (כמו שבארנו בשישי מספר מלחמות ה'), ואולם שלמות שמואל הוא מבואר מאוד.
וזה היה מעוצם ההשגחה האלוהית בישראל, כי כשהיה אפשר שיהיה ביניהם איש שלם, ראוי שיעשה נס על ידו, הקימהו עליהם לשופט והושיעם על ידו; וכשלא היה ביניהם איש בזה התואר, הושיעם גם כן על ידי בלתי שלם, ואם אינו ראוי לכך.
וכאילו אמר זה להורות להם, כי לא יצטרכו למלך להלחם מלחמותיהם, כי ה' הוא מלכם ויושיעם כאשר ישובו אליו, כמו שעשה בימי השופטים, ששלח להם שופטים להושיעם ואם יסורו מדרכי התורה, לא יועיל להם המלך, אבל תהיה יד ה' בהם כמו שהייתה באבותיהם.

אברבנאל:

(אחרי הביאו דברי הדרש המובא ברש"י:) אבל כפי הפשט זכרם כפי מעלתם בנבואה ובנסים, ...וזכר בכאן שפעמים צעקו ישראל בזמן המלחמות ושלח לפניהם שופטים, והזכיר מהם ארבעה, אשר עלו על לבו ראשונה ואשר רוח ה' דיבר בם והיו יותר קרובים למעלת הנבואה, להודיע כי גם באותו הזמן לא הקים להם מלכים כי אם נביאים ושופטים.
ואפשר לומר עוד, שזכר מהשופטים אחד נביא ממדרגה שפלה כירובעל גדעון, ואחד נפעם השכל כשמשון, ואחד משכיל ונבון כיפתח ולא נביא, ואחד נביא מובהק כשמואל, וזכר אם כן כל מיני השופטים: נביא קטן – גדעון; נביא גדול – שמואל; שופט משכיל – יפתח; שופט סכל – שמשון. וזה להודיע , שאין מעצור לה' להושיע ברב או במעט, בנביא מובהק או נביא קטן המעלה, שופט חכם או שופט סכל ונפעם התבונה.

פסוק י"א

"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל"

רד"ק:

ד"ה ואת שמואל: ... כך מנהג הלשון במקומות רבים.
ובדרש: אמר ר' אליעזר משום ר' יוסי בר זמרה: אף שמואל רבן של נביאים מתנבא ולא היה יודע מה מתנבא שנאמר: "וישלח ה' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל"... לפי שלא היה יודע מה היה מתנבא.

פסוק י"ד

"וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם"

סגל: (ספר שמואל) מפרש פסוקנו על פי שמואל ב' ה' ח', שמות ל"ב, ל"ב.

פרק ט"ז פסוק ט"ו

"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם"

רש"י:

לא חמור אחד מהם נשאתי: לא חמורו של אחד מהם נטלתי.

תרגום אונקלוס:

לא חמרא חדא מנהון שחרית.

רמב"ן:

... כי מעולם לא לקחתי מהם אפילו חמור אחד לעשות צרכי...

רשב"ם:

... שלא קיבלתי מהם אפילו חמור אחד בהשאלה...

ר' וולף היידנהיים, (בפירושו "הבנת המקרא" על רש"י):

כוונתו מבואר, שאין אחד תואר לחמור עד שיתפרש "לא נשאתי מהם חמור אחד" – וכמו שפירשו המפרשים – אבל הוא תואר השם בעצמו ו-"חמור" סמוך עליו... (בהמשך מצטט רוו"ה את דברי רשב"ם וחזקוני שטענו שלפי רש"י היה לו לנקד "אחד" בשני פתחים).
והיא באמת טענה גדולה, שיהיה "אחד מהם" שבראשית הפסוק שווה בטעם אל "אחד מהם" שבסופו, אף על פי שהם משונים בניקוד...
שכן לעיקר מדקדק לעברי אין לו אלא פירוש רש"י ז"ל, שהוא מיוסד בדקדוק התיבה. גם הוא מקויים מבעל הטעמים שהפריד תיבת "מהם" מן "נשאתי" וחיבר אותה אל "אחד". ואילו לפירוש רשב"ם היה לו להטעים "לא-חמור אחד מהם נשאתי" (בטעמים: מהפך פשטא מונח זקף קטן). ולכן גם אונקלוס הסכים עם רש"י...
(בהמשך מסביר רוו"ה בהרחבה יתרה, שישנן שתי צורות יסודיות של "אחד": משקל כבד ומשקל קל. ומסיים:) הרי לך מבואר, שאין פירושו "לא חמור של שום איש מהם נשאתי" אלא "לא חמור של המיוחד מהם נשאתי" והיינו ההקדש. וזכינו לדין שפירושי רש"י ורז"ל הם בהירים ומדקדקים למעיינים בם הדק היטב. והם מיוסדים בעיקר על הלשון יותר מכל פירושי זולתו. לכך הפוך בהם ומהם לא תזוע.