נשי יעקב

פסוק י"ט

"טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר"

רבנו בחיי:

פירש רבנו חננאל: אף על פי שנתינתה לאיש אחר טוב, שאי-אפשר לאשה בלא איש ולאיש בלא אשה, כענין שכתוב (בראשית ב') "לא טוב היות האדם לבדו", טוב אתה מזולתך. וזהו שני דברים טובים, האחד טוב מחברו.
ועוד מצינו שני דברים רעים האחד טוב מחברו: (איכה ד') "טובים היו חללי חרב מחללי רעב".
ועוד מצינו שני דברים האחד טוב והשני פחות: (קהלת ד') "טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל", והאחד טוב מחברו (משלי ט"ו) "טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו".
ועוד שני דברים טובים ויש שלישי טוב משניהם (קהלת ה') "טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם", וטוב משניהם מי שידור וישלם. וכמותו (קהלת ד' ב') "ושבח אני את המתים שכבר מתו, מן החיים אשר המה חיים עדנה. וטוב משניהם את אשר עדן לא היה".

פסוק כ'

"וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים"

בעל עקדת יצחק, שואל:

איך אמר שהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה, אדרבא, שהתוחלת הממושכה למה שישתוקק האדם מאד הוא צער גדול... וכבר הסכימו על זה חז"ל (שמות רבה): "ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים" (שמות ב'), אמרו: לפי שהיו ימים של צער קורא אותם "רבים". ואם כן – כבר היה לו לומר "ויהיו בעיניו כאלף שנים באהבתו אותה".

ר' אברהם בן הרמב"ם:

כימים מועטים קלי ערך...; וראוי להשלים כאן דבר שהרי אפילו הזמן הקצר ארוך לאוהב מפני תשוקתו אל מטרת אהבתו; וכן זה מורה שהוא, עליו השלום, בכל אהבתו לא היתה מחשבתו עסוקה בתנאי תאות החושים, כדי שיארך לו הזמן, אלא אהבתו ומחשבתו היו עסוקות במטרת אהבתו האמתית ולפיכך לא ארך לו הזמן.

פסוק כ"ז

"מַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת"

פרקי דר' אליעזר, פרק ט"ז ובחלקו פרק ל"ו:

ר' יוסי אומר: מנין אנו למדים שבעת ימי המשתה? מיעקב אבינו. כשנשא את לאה עשה שבעת ימי המשתה, שנאמר (כ"ז) "מלא שבוע זאת". ונאספו כל אנשי המקום לגמול חסד עם יעקב, שנאמר (כ"ב) "ויאסף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה". אמר להם הקב"ה: אתם גמלתם חסד עם יעקב עבדי, אני אגמול ואתן שכרכם, שנאמר (מלכים ב', ה' א') "כי בו נתן ה' תשועה...".

פסוק ל"א

"וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה"

אבן כספי:

זה הלשון יותר שלם ומדוקדק מלשון שמואל בספרו על פנינה וחנה, שאמר "כי את חנה אהב וה' סגר רחמה" (שמואל א', א' ה'). רצוני לומר, שסמך הסגירה לאהובה ושתק יחס האל מהשנואה, ונותן התורה שהיה יותר שלם משמואל סומך הפתיחה לשנואה, ושתק יחס האל מהאהובה. וכל אלו ענינים נכבדים ליודעיהם...

פסוק ל"ה

"הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'"

ברכות ז ע"ב:

אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו לקב"ה "אדון" עד שבא אברהם וקראו "אדון", שנאמר (בראשית ט"ו) "אדני אלוקים במה אדע כי אירשנה...".
ואמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי: מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שהודה לקב"ה עד שבאה לאה והודתו, שנאמר (כ"ט ל"ה) "הפעם אודה את ה'".