הפטרה לפרשת פרה

פסוק י"ט

"וָאָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וַיִּזָּרוּ בָּאֲרָצוֹת"

מלבי"ם, פרק י"ב פסוק ט"ו:

בהפיצי אותם בגויים וזריתי אותם בארצות: "הזריה" בא בדברים שאינם מחוברים יחד, כמו (ישעיה ל') "אשר זורה ברחת ובמזרה", וה"נפוץ" הוא בדברים המחוברים (תהלים ב') "כבלי יוצר תנפצם".

פסוק כ'

"וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי בֶּאֱמֹר לָהֶם עַם ה' אֵלֶּה וּמֵאַרְצוֹ יָצָאוּ"

ר' אליעזר מבלגנצי:

ד"ה ויבא אל הגויים אשר באו שם: לבקש עזרה.

ד"ה באמור להם עם ה' אלה: וטוב היה לי, שלא יקרא שמי עליהם לעולם, שלא יהיה גנאי וחילול שם בדבר. וביאה זו לא ביאת גלות היא, אלא ביאה שבאו למצרים ולאשור לבקש עזרה, ובכך הללוהו שהיו אומרים האומות, כביכול אין כח באלוקים לעוזרם, והיא "דרכם ועלילותם"... ובכך שפטתים: הם באו ביאת חינם וחילול שמי, ואני הבאתים ביאת גלות וניפוץ וזריה.

פסוק כ"ה

"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם"

ר' אליעזר מבלגנצי:

מי חטאת והזאה, משל הוא למירוק העוון והצירוף והבירור והליבון שייצרפו ויתברר ויתלבנו בשני ובגזה ימים רבים לכפר חטאת ולהתם פשע, כענין (תהלים כ"א ט') "תחטאני באזוב ואטהר", וכענין (איוב ט' ל') "אם התרחצתי במי שלג" ואחרי שטהרתם מכל טמאותיכם – "ונתתי לכם לב חדש" שלא תחטאו עוד חטאים גדולים כאלה ליענש כמו עתה.
וכיוצא בו אמר דוד (תהלים נ"א) "תחטאני באזוב" ואחר כך "לב טהור ברא לי א-להים".

אברבנאל:

והנה ייחס התשובה אליו יתברך באמרו "וזרקתי עליכם", לפי שהתשובה לא תושלם אלא עם העזר האלוקי, שישפע על החוטא לשוב אליו, וכמו שאמר "השיבנו ה' אליך ונשובה".

פסוק כ"ו

"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר"

השווה:

פרק י"ח פסוק ל"א

"הַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת כָּל פִּשְׁעֵיכֶם אֲשֶׁר פְּשַׁעְתֶּם בָּם וַעֲשׂוּ לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה"

והנה שתי דעות ליישוב הסתירה שבין שני הפסוקים:

סגל, מבוא המקרא כרך ב':

הצד הבונה בתורתו של יחזקאל מתגלה לנו ביחוד בקריאתו הנהדרת לתשובה אל ה'... ובהכזרתו החגיגית, שאין ה' רוצה במיתתם של הרשעים אלא בחזרתם לדרך הטוב ולחיים (ל"ג י"א; י"ח כ"ג). שום נביא אחר לא הביע בדברים כל כך פשוטים ונמרצים את כוחה של התשובה המצילה את האדם ממיתה רוחנית וחמרית... מדגיש יחזקאל, שיש ביכולת הרשע להתגבר בעצמו על יצרו הרע ולהשתחרר משעבוד לחטא, ולעשות לעצמו לב חדש ורוח חדשה. "השליכו מעליכם את כל פשעיכם... ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה...".
אין יחזקאל מסתפק בשינוי חיצוני; בשינוי מעשיו של בעל תשובה; שיעזוב את הרע ויעשה את הטוב; ודורש גם שינוי פנימי, שינוי מוחלט בהרגשת בעל תשובה; שיכלם ויתבייש במעשיו הקודמים: "וזכרתם את דרכיכם הרעים ומעלליכם אשר לא טובים, ונקמתם בפניכם... בושו והכלמו מדרכיכם בית ישראל".
אולם השתדלותו של הנביא לא עשתה פרי. הגולים נשארו שקועים בהרגליהם ובמעשיהם הרעים. הם השתקעו בארצות גלותם, והמשיכו את חייהם הקודמים, ואף למדו לעשות כמעשי הגויים שכניהם... אך הנביא לא התיאש מן הגאולה. הגאולה בא תבוא בעל כרחם של ישראל, כי הרי בגאולה תלוי קידוש שם ה' בעולם. ה' לא יתן את ישראל להטמע בגויים ולהפר בחולשתם המוסרית ובקשי ערפם את עצתו ותכניתו שקבע בשביל ישראל ובשביל העולם. בעל כרחם יוציא אותם מן הגויים (כ' ל"ג-ל"ד) אך הם לא יהיו ראויים לבוא ישר את ארץ ה'... אלא יצורפו ויזדככו מפשעיהם טרם יוכלו להכנס אל ארץ הקודש... (כ' ל"ה-ל"ח) ושם, בארץ ישראל יטהר ה' מטומאותיהם את הזוכים לבוא בה, ושם יתן להם הוא לב חדש ורוח חדשה שסירבו לעשות להם בגלותם... "ונתתי לכם לב חדש...".

שמואל הוגו ברגמן, הוגי הדור (ת"א תרצ"ה) בפרק י' "ספר הזקונים של הרמן כהן" (עמוד 229):

...תורת המידות לא יצרה את מושג הגאולה ואינה מכירה אותו. "אין לה הסמכות ואין לה האמצעי לשחרר את האדם מן החטא". רק מבחינת הדת יכול האדם לבקש סליחה מאת א-לוהיו ולהגאל על ידו ולהתרומם ע"י כך לרמת האני שעוונותיו נתכפרו ונסלחו... מושג הגאולה הוא מושג מצטרף (קורלטיבי): הוא מתיחס לאדם ולא-ל. הגאולה היא מעשה האדם ומעשה הא-ל גם יחד. הרמן כהן מתרחק גם כאן מן הפרוטסטנטיות הרואה את הסליחה כחסד א-ל בלבד וגם מן הדעה הקיצונית השניה, שהיתה חפצה לראות בתשובה ובסליחה מעשה אוטונומי של האדם בלבד. שני פסוקים שביחזקאל מסבירים יפה את השפעת הגומלין בין מעשה אדם ומעשה א-לוהים. בפרק י"ח ל"א נאמר: "השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה", ובפרק ל"ו כ"ו נאמר: "ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה". א-לוהים נושא את פשע האדם. האדם צריך לגולל מעליו את פשעו ואין הוא יודע אם יצליח בזה. אבל אין יכולים להטיל על האדם תפקיד שיהיה בבחינת עבודת סיזיפוס. התשובה של האדם צריכה להסתיים בסליחת עוונותיו ע"י האלוקים.