ר' יוסף בכור שור:
ד"ה ולא תטה משפט: אכל ישראל קאי, כמו "שופטים ושוטרים תתן לך" דקאי אכל ישראל, שמזהיר אכל ישראל שלא יטו ממה שישפטו הדיינים, ולדיינים שלא יטו המשפט מדרך המישור, וכן "לא תכיר פנים", שמזהיר לדיינים שלא יכירו פני שום אדם במשפט מלחייבו אם חייב בדין, ולכל ישראל שלא יכירו פנים מלעשות לו מה שנגזר עליו מבית דין... "ולא תקח שחד" בין הדיינים על הפסק דין ובין הקהל שלא לקיים הפסק דין.
| 1. |
הסבר, במה שונה תפישתו את פסוקינו מן התפישה הרגילה, כגון זו של רשי (עיין בדבריו)? (ועיין גיליון שופטים תשי"ב שאלה א 3-2) |
פסוק י"ט
"וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד"
מכילתא:
(שמות כ"ג ח') "ושחד לא תקח" – שמא תאמר: "הריני נוטל ממון ואיני מטה את הדין"? תלמוד לומר: "כי השחד יעור...".
כתובות קה ע"ב:
אמר רבא: מאי טעמא דשוחדא? (רש"י: למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי?)
כיון דקבל ליה שוחדא מיניה (=ממנו), איקרבא ליה דעתיה לגביה (=דעתו מתקרבת אצלו, אצל נותן השוחד), והוי כגופיה (=והרי הוא כגופו), ואין אדם רואה חובה לעצמו. (רש"י: אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו, ואפילו מתכוין לדין אמת).
מאי "שחד"? שהוא חד (=אחד). (רש"י: הנותן והמקבל נעשים לב אחד).
| 1. |
היש הבדל בין הנמקת המכילתא לבין הנמקת הגמרא לאיסור לקיחת שוחד אפילו לזכות את הזכאי, או אין? |
| 2. |
שניהם מסתמכים על לשון פסוקנו. כיצד? |
רש"י:
אפילו לשפוט צדק.
ופירשו הרא"ם:
ויש מפרשים, דהא דפירש אותו "אפילו לשפוט צדק" הוא משום דאי אפשר לפרשו שלא לשפוט צדק, שהרי כבר נאמר "לא תטה משפט". ואין צורך, אלא מגופא דקרא משמע...
|
הסבר, כיצד אפשר להוכיח מלשון פסוקנו (="מגופא דקרא"), שהמכוון כאן לשוחד אפילו לדין בצדק? |
פסוק י"ט
"כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים"
רש"י:
משקבל שוחד ממנו, אי אפשר שלא יטה את לבבו אצלו להפך בזכותו.
השווה דברי רש"י אלה לדבריו במשפטים כ"ג ח':
ד"ה כי השחד יעור פקחים: אפילו חכם בתורה ונוטל שוחד, סוף שתטרף דעתו עליו, וישתכח תלמודו, ויכהה מאור עיניו.
| 1. |
ומקשים על רש"י: מה ראה שפירש בשמות עוורון בהוראה מושאלת וגם כמשמעו ("ויכהה מאור עיניו"), ואילו אצלנו פירשו רק בהשאלה, והלא דווקא במקומנו נאמר "עיני"?
התוכל ליישב הקושיה לפי דרכו של רש"י? |
| 2. |
מהו ההבדל העקרוני בין שני פירושי רש"י נוסף על ההבדל הנ"ל? |
פסוק י"ט
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"
מכילתא:
שונא (=משנה) דברים המוצדקים שנאמרו בסיני.
רש"י:
דברים המוצדקים, משפטי אמת.
ראב"ע:
אמר הגאון, כי "צדיקים" תואר ל"דברי" ולא יתכן זה, כי "דברי" סמוך.
הרא"ם, לדברי רש"י:
ואי אפשר לומר "דברי הדיינים הצדיקים", מפני שהשוחד מעור עיני החכמים מלהביט האמת, אבל אינו מקלקל דבריהם, כי הדברים שיצאו כבר מפי הדיינים הצדיקים לא יתכן שיתקלקלו. רק פירושו, כמו ששנינו במכילתא: מקלקל הדברים המוצדקים שנאמרו למשה מסיני, שהם משפטי אמת.
גור אריה:
...ותימה לי: למה לא יפרש רש"י כי השוחד מסלף דברי צדיקים, היינו שמדבר הדיין דברים מעוותים, ורצוני לומר, שגורם השוחד כי הדיין ידבר דברים שהם מעוותים?
| 1. |
מהם לפי מכילתא ורש"י ה"דברים" המסתלפים ע"י השוחד? |
| 2. |
כיצד אפשר לדחות את טענת הראב"ע מבחינה לשונית? (ועיין ישעיה י"ז י') |
| 3. |
התוכל לישב תמיהתו של הגור אריה? |
| 4. |
התוכל לישב על פי הנ"ל את קושייתו השנייה של בעל גור אריה:
למה לי שניהם? "השוחד יעור עיני פקחים ויסלף דברי צדיקים", דודאי כאשר הוא מעוור עיני חכמים, מסלף דברים המוצדקים, וכן כאשר יסלף דברים המוצדקים, בודאי מעוור עיני חכמים? |
פסוק י"ט
"וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם"
ר' אברהם בן הרמב"ם, לשמות כ"ג ח':
פשוטו, שישוה דברי הצדיק – סלף, היינו שקר וזיוף, בהיות אותו צדיק אינו נותן שחד.
ראב"ע, (פירושו הקצר, הוצאת פליישר, וינא תרפ"ו) שמות כ"ג ח':
ויסלף דברי צדיקים... והטעם, כי השוחד יעשה בנפש הצדיק מה שירצה הנותן, וטעם "שופט צדק" לאמור הצדק, והשוחד יוציא מפיו סילוף.
| 1. |
מה ההבדל ביניהם בתפישת שלוש המלים "יסלף דברי צדיקים"? (מי הוא לדעת כל אחד הצדיק? – מה הוא הסילוף?) |
| 2. |
המסכים אחד מהם עם פירושו של רש"י? |
| 3. |
האם מסכים אחד מהם להוה אמינא של בעל גור אריה (בשאלה ה "שידבר הדיין דברים מעוותים")? |
| 4. |
מה ראה ראב"ע להוסיף לפירושו את דבריו "וטעם שופט צדק לאמור הצדק" – מה רצה לתקן על ידי כך? |
| 5. |
השווה לדברי הפרשנים דלעיל (בשאלות ה, ו) את התרגומים:
תרגום אונקלוס:
ומקלקל פתגמין תריצין.
תרגום יונתן:
ומקלקל פתגמין תריצין דמכתבין באורייתא ומערבב מילי זכאין בפומהון בשעת דינו.
מי ממפרשינו מסכים עם תרגום אונקלוס ומי עם תרגום יונתן? |
| 6. |
לפי מי מכל הפירושים הנ"ל בנוי פסוקנו (החל מן "כי השחד") בצורה של הקבלה נרדפת, ולפי מי – בצורה של "לא זו אף זו"? |
