גליונות נחמה סנונית - לעוף רחוק יותר מן הדמיון גיליונות נחמה - לדף הראשי
על האתר מפת האתר קבוצת דיון
גיליון

א.

מדברי המדרש

ב.

טעם המפקד

ג.

שאלות ודיוקים ברש"י

פרשת פינחס
שנת תשי"ז

מפקד ישראל

במדבר פרק כו

א.  מדברי המדרש

פסוק א'

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה... שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל"

ילקוט שמעוני תשע"ג:

זה שאמר הכתוב (תהלים צ"ד): "אם אמרתי מטה רגלי – חסדך ה' יסעדני". בשעה שקיבלו ישראל את התורה, נתקנאו אומות העולם. אמרו: מה ראו להתקרב מכל האומות? סתם הקדוש ברוך הוא פיהן, אמר להם: "הביאו לי יוחסין שלכם! הבו לה' משפחות עמים..." (תהלים צ"ו), כשם שבני מביאין, שנאמר (במדבר א') "ויתילדו על משפחותם". לכך מנאם בראש הספר אחר המצוות: "אלה המצוות אשר ציוה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני" (ויקרא כ"ז ל"ד). ואחר כך (במדבר א' א'): "וידבר ה' אל משה במדבר סיני... שאו את ראש כל עדת בני ישראל" – שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל יוחסין שלהם. "גן נעול אחותי כלה... אחת היא יונתי" (שיר השירים ג'). שמעו האומות – אף הן התחילו מקלסין להם... אלא כשבאו לשיטים "ויחל העם לזנות" (במדבר כ"ה א'), שמחו האומות ואמרו: "אותה העטרה שהיתה בידן כבר היא בטלה. אותו השבח שהיו משתבחין הרי בטל! שוים הם לנו!" כשבאו לידי נפילה, זקפן המקום, שנאמר: "אם אמרתי מטה רגלי, חסדך ה' יסעדני" – נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן.

1.

מהו הרעיון הכלול במדרש?

2.

מה כוונת המדרש באמרו "אותה עטרה שהיתה בידם"

(ועיין גיליון כי תשא תש"ד שאלה ה, לשימוש חז"ל בביטוי "עטרה שעטרום...", "כתרים שקשרו להם").

3.

התוכל להסביר בעזרת המדרש הזה מה מובנה של הפסקה שקיבלה המסורת באמצע פסוק א'?

שאלה קשה שאלה קשה שאלה קשה ביותר שאלה קשה ביותר