דברי יוסף והאחים לפרעה+הפטרה

השווה:

השווה:

פסוקים ל"ג-ל"ד

"וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה...
בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן"

רש"י:

ד"ה בעבור תשבו בארץ גשן: והיא צריכה לכם, שהיא ארץ מרעה. וכשתאמרו לו שאין אתם בקיאים במלאכה אחרת, ירחיקכם מעליו ויושיבכם שם.

ד"ה כי תועבת מצרים כל רועי צאן: לפי שהם להם אלוהות.

עקדת יצחק:

בחר להם הטוב והישר וישנא את הרבנות, שאין ספק שאם רצה היה ממנה אותם שרי אלפים ושרי מאות על המלכות, אבל רצה שיאמרו שהם רועי צאן מנעוריהם, גם הם גם אבותיהם, עד שהמלאכה שהיא מוחזקת בידם מקדם, ולא יוכלו לזוז ממנה, וזה כדי שירחיקם משבת שם במצרים, כי תועבת מצרים כל רועי צאן. וימשך מזה שישבו בארץ גשן. וזאת היא כוונת רש"י ז"ל וכשאין אתם בקיאים באומנות אחרת ירחיקכם מעליו ותשבו בארץ גשן, אמר שיכוון מהמצרים ההרחקה בעצם והושיבם בארץ גשן במקרה.
ואפשר באומרו "תועבת מצרים כל רועה צאן" יהיה כאומרו (שמות ח, כ"ב) "הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו" (ועיין רש"י שם!) או כמו שנאמר (מלכים ב, כ"ג) "תועבת בני עמון" ודומיהם. והכוונה שיהיו להם בחזקת אלוהים ויחלקו להם כבוד גדול, ויושיבום במיטב ארצם.
ועל פי דרכם למדנו דרך מוסר, כי יוסף שם בפיהם דבר, כדי שיתנה להם המלך, ולא מילא לבו אותו לתתה להם בלי רשותו ואפילו לשאול אותה מעצמו, עד שלא היה דבר גדול אליו, קל וחומר: לשאר האנשים ובגדולות ונפלאות מהם.

העמק דבר:

ד"ה כי תועבת מצרים: ולא ירצה להושיבכם במקום עיקר הישוב. כך עלה בדעת יוסף לסבב הדברים להגיע לתכלית המבוקש לשבת בדד, אף על גב שיהיה באופן שיהיו אחיו ובית אביו לבוז מחמת זה בעיני פרעה. מכל מקום הכל כדאי, כדי להגיע לזה התכלית הנחוץ לשמירת קדושת ישראל.

(והשוה דברי בעל העמק דבר בגיליון וזאת הברכה תשי"א–תשי"ב שאלה ג ד"ה וישב ישראל בטח בדד, עין יעקב).

יונתן תירגם:

השווה:

פרק ל"ז פסוק י"ח

"וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ בְּנֵי עַמְּךָ לֵאמֹר הֲלוֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּךְ?"

פרק כ"ד פסוק י"ט

"וַיֹּאמְרוּ אֵלַי הָעָם הֲלֹא תַגִּיד לָנוּ מָה אֵלֶּה לָּנוּ כִּי אַתָּה עֹשֶׂה?"

פרק כ"א פסוק י"ב

"וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ עַל מָה אַתָּה נֶאֱנָח? וְאָמַרְתָּ ..."

פסוק כ"ז

"וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא-לֹהִים"

רד"ק:

והיה משכני עליהם: כי מוראו יהיה עליהם לעולם, כי ישכון כבודו בתוכו לעולם.

ר' אליעזר מבלגנצי:

והיה משכני עליהם: לסוכה ולמחסה ולמסתור.